| 7/2008
תהיות בעלמא
(ברקע - ריקוד הסאטירים של דאמנוייה נימפה. להקה שהחליטה לבנות לעצמה כלים יוונים אותנטיים ולעשות מוזיקה יוונית מהתקופה שסוקראטס היה סמל מין.)
מתי הפנטזמגוריות חוצות את הגבול והופכות למציאות?
ומי לעזאזל השאיר את החלון פתוח?
*
תיאור מקום: יש מאורר שמעט חורג בזווית שלו וגורם לכתף ימין שלי להרגיש מתוסרטת. על השולחן, דיסקים, טיוטה מקושקשת של דף בולע, קאבלים, כדורים ומחסנית מלאה, כומתת בקום מרושלת, ספר תנך, ראוטר, מיקרופון, עטיפות, לייזר כיס, צג מחשב.
תיאור מקום משני: הטיוטה כבר מזמן הפכה לחלום שהתגשם ומושהה תודות לעובדה היפה שאני לא יכול לעשות הכל לבדי. בתוך הצג יש בלוג. שלום בלוג.
שלום צרי.
*
מתחת לכסא יש טיוטה למחזה, את המחזה של שייקספיר "מקבת"' בתרגום ישן נושן, טיוטה של הנובלה המי-יודע-וכמה-שלי, ואת המחברת/קלסר המגניבה שגנבתי מהצבא בנחת. סליחה, לא גנבתי, עשיתי שימוש בחומרי גלם צבאיים וייעדתי אותם לעבר מטרה.
וזה.
*
יש לי פעמיים את הספר של סול בלו ועדיין לא הצלחתי לסיים רבע ממנו.
אבל את קורט וונגוט סיימתי תוך שבוע ופחות.
ככה זה כשיש מאידך אמריקאי אחד חופר על יהודונים וסתם אנשים ומחד את קורט, שפשוט מצחיק, מגניב ומדבר על חייזרים.
הו כן.
*
היום לא היה יום בלהות כמו שחשבתי שהוא היה. למעשה הוא דווקא היה די יפה. כלומר, פתחתי את הבוקר עם היפיופה שלי והכל.
אבל עד שהגעתי לבסיס ועוד עם המצב שלי בגרון וזה.. אהח.. סרט רע.
לפחות סיימתי מהר עם עבודה מעצבנת, ומחר - יום נטול סיכות מ"מ! תרועות!
(MF Doom ברקע עם האלבום המוזר האחר שהוא עשה עם Madlib. גאד, היפ-הופ/טריפ-הופ איכות זה טוב.)
חזרתי, התארגנתי, אכלתי משהו, לימדתי את יוני. תכננו ללכת לעשות עוד פשיטה של "דך בולע! רוצים ציצים?" בסמילנסקי, לא יצא. למה? כי כולם כמעט דפקו ברז.
קיצר, כל צוות דף בולע, קבלו זין לפרצוף כי אני הולך לטחון אתכם בשיחות שבוע הבא.
אני גם מופיע שבוע הבא, 6.8, סופית, בסמילנסקי.
צריך לעשות הזמנה וכאלה.
העיניים נעצמות ודווקא הלילה רציתי לצרוב דברים וכד' וכד'.
וב23:30 כרמל ואני נוסעים לקצת קפה בעצם גם ככה, כי היא נוסעת לחו"ל לאיזה חודשיים ויותר. כפרה על כרמל!
איזה כיף זה, לחזור לקשר עם אנשים באמת טובים מהעבר, וכרמל - בהחלט אישה טובה מהעבר.
אני מקווה שהיא באמת הולכת לעשות את המועדפת שלה במלונות באילת. זה יעשה לה רק טוב.
מחר מתחיל הסופ"ש הארוך אצל יקירתי. יש.
ואז - צריך לחזור לשגרת עבודה. ראשון עם הג'אז/פיוז'ן, שני מלמד/צריך מורה חדש לפיתוח קול כי יהודה דופק לי פארטיה, שלישי נוסע/מלמד/עושה משהו, רביעי מלמד/סמילנסקי (בקיץ), חמישי אני בטח אעבוד עם ספיר כי אוטוטו הדיאלוג מסתיים (ובזמן הנכון גם עם תמי, בע"ה!), שישי לנוח, שבת להקה.
עכשיו לחכות שנור ילמד קצת את הפלמנקו ונמצא ימים אחרים בשבוע - והכל - בזרימה. לאט. בטוב.
סוויט.
סוויט.
מחר לפחות יום רגוע וטוב.
ובעצם, גם היום הסתיים די יפה.
ברוך ה' לעולם ועד.
יאללה, הלכתי לכתוב עוד קצת (סיימתי לכתוב באילתור איזה סטנדרט ג'אז חביב וכיפי אבל לא חדשני ולא צרי מדי. אין לי זמן לעשות דברים מגניבים באמת, מה לעשות. צריך פחות צבא ואז נראה.)
כן, אז נראה.
*
ומתי באמת הפנטזמגוריה תהפוך למציאות?
למה מישהו פתח לה חלון?
עכשיו יש סיבה חדשה לגזוז ציפורניים (אם שוב נשאר עד 19:00 שם. רק לא זה. רק לא זה.)
אהבותעולם
צרי.
| |
רגע לפני המיטה
לדעת שאני קם מחר מוקדם מדי. וגם מחרתיים.
לדעת שאני אצל עדי שוב מחר ואפילו רואים סרט.
לדעת שמחר על הבוקר דיון לא באמת חשוב. אבל הכל מוכן אליו.
לדעת שמחר אין הרבה עבודה, לפחות לא צפוייה הרבה ממנה, והכל זורם, ונזרם, וזרום, ומזדרם, זורם וזוּרם.
לדעת שההחלטות שחשבתי שיהיו קשות, הן קשות מנשוא. הן קשות כ"כ, שאני לא יודע איך אני אמשיך להחליט אותן.
לדעת שההחלטות האחרות, שהיו קשות גם הן, השתלמו בסוף. הי. אני בסדר, לא?
לדעת שהרבה זמן לא יכלתי לספר על השטויות הקטנות כי הן הפכו לאישיות מדי.
לדעת שהשטויות האלה לא הפסיקו, אלא פשוט החליפו פרצוף ועדיין הדברים אידיוטיים להחריד. פשוט חלקם ממש בעייתי לספר כאן.
אבל בכל זאת, אני אנסה. בעצם לא. כי זה יעליב את רביד, למרות שהוא לא קורא פה. אבל רביד בחור טוב, וכרמי בחור זדוני, וכששניהם נפגשים, זה יותר מדי נוראי. ומצחיק. ממש.
איך אמר קארבר?
זה לא עד כדי כך פשוט.
זה עד כדי כך פשוט.
אחותי עדיין חייבת לי את הספר שלו. גנבת שפלה.
אהבותעולם
צרי.
| |
קצת להרים את האף
הנה משהו שאני חייב, כנראה, מתוך סתם שטות אישית או רצון פורקן עליון להתוודות עליו:
יקיריי, כל קוראי הבלוג, דעו לכם, דעו פאקינג לכם, שמולכם עומד אדם
שמעולם
לא
ראה
תוכנית
אחת
בחיים שלי
של כוכב נולד.
אז הנה.
עכשיו יבוא פוסט של צרי מתלהב מזה, שהוא לא ראה תוכנית אחת של הזבל הזה.
ובעצם, מה זה הזבל הזה שנמנעתי ממנו בדרכים שפלות ונהדרות (כמו לצפות באוז במקום, ולענג את עצמי כשמישהו אומר בערוץ אחד את המילה "קורלטיבי!" בזמן שהם משדרים משהו עם אנשים זקנים), מה זה הזבל הזה? אין לי מושג, אבל אני בטוח שזה זבל. אולי כי כל ההמונים עטים אחריו בצעקות וצרחות ובגלל שאחרי שש תוכניות לא ממש קרו דברים טובים בארץ הזו, כלומר, ישנם יותר אנשים עם קצת יותר מדי בטחון עצמי - ועם דוגמא מובהקת מהם אפילו יצא לי לעבוד באיזה גיג - אבל שום דבר טוב לא קרה מהעניין, וכד' - ואת האמת גם שום דבר טוב לא קרה מפאמלי גאי או מאוז - אבל זו עדיין דרך יותר טובה לבזבז את הזמן.
בעצם אני לא סובל קאברים. השורש, כידוע לחלק מהקוראים כאן, נטוע בלהקה שהייתה לי עם סאלי המתלהב-יותר-ממני, ומיוגב המתופף. ועופר, בזמנו. כן כן, אותה להקה מזוהמת שגרמה לי לנגן קצת יותר מדי פעמים משיכלתי דרים ט'יאטר וכד'. אז אחרי שאיך אמר תום כתר בזמנו לפריק אלמוני? "צרי הופיע עם ארוטומניה בהופעות יותר ממה שאתה עשית ביד!" - הבנתם בעצמכם.
אני בהחלט לא סובל קאברים. די. חאלס עם זה. אז באה תוכ נית שמאדירה קאברים? ועוד בזוהמה טיפוסית, כשהאעלק מוזיקאים שמה אומרים אעלק הערות בונות לאעלק זמרים שחושבים שהם אעלק יכולים לשיר?
תכנית אעלק!
הקלאסיקן בי אומר - שיעשו קאבר למחזור "הטוחנת הכוסית-אש" של פרנצי שוברט. כפרעליו.
אני רוצה לראות יום אחד את כלל עם ישראל צועק את הדברים הבאים:
הקטוררר ברליוזזז מושלםםם שליי כוסוןן עולםםם תעשההה לי ילדדד!!
ואפשר גם:
חצ'טוריאןןן יותר כוסוןן ממנווו מה את מדברתת בכללל איזה מהמממםםם הוא עם ההרמוניות-הפסודו-גרזוניות שלוו והפרס שהוא קיבל מהמפלגה הקומוניסטית!!! איזהההה יפיופוווןןן..
ואז גם בלוגי הערצה, ואולי ישימו את כולם ויתנו לצביקה הדר ואריה ורדי כזה להגיד "טוב, צופים יקרים! שמענו הרגע גם את הפנטסטית של ברליוז וגם את הטוקטה של חצ'טוריאן! איזה נפלאים, איזה נהדרים! לשניכם מגיע לקחת את הפרס הגדול, ולזכות בחוזה הקלטה בNMC ופלייליסט קבוע של היצירות שלכם בגלגל"צ! מה הקהל יחליט? נראה בSMSים שאנחנו גונבים ממכם!"
כן.
אבל זה לא יקרה, אתם יודעים, לא , לא לא , זה לא יקרה.
במקום זה, ימשיך המיעוט הפלצני להרים את האף שלו כשכל העולם ואחותו הצולעת נוהר אחרי שמות גדולים ודברים שדומים לכוכבים של סלקום וכד'.
אה נו, לפחות אנחנו במדינה חופשית שאפשר להרים זבל לאוויר ואנשים יקנו אותו, בלבד שעל אף אחד מהם אני לא כופה את הפלצנות הזו.
Makes me wonder,לו הייתי שליט אבסולוטי (לאו דווקא דיקקטור! מה דעתכם על מעין מונרך בהסכמה כללית של מדינת מסוממים-לחלוט ין?) - האם הייתי כופה את התוכנית הזו על העם? גורם להם לצרוח בגאון "תעשההה לייי יללדדד" למלחינים אלמותיים?
כן, למה לא, נשמע מצחיק אחושרמוטה.
:)
ובנושא אחר: עייפות כרונית זה לא כזה מגניב, לא לא, כלל לא.
אבל אני מאושר. כ"כ. כ"כ.
מחר חוזרים אלייך. ואז גם בשלישי. ובסופ"ש.
יאעי.
אהבות עולם בית ישראל,
צרי.
| |
רגע קטן.
התלבטות קשה וניצחת אחת,
אל מול יום מעצבן, משווע, שנגמר כ"כ טוב.
תוך לילה אחד העיתון כמעט התקרב לתקרת ההחזר-תשלומים, ויש עוד לא מעט עותקים למכור.
הכל מתוכנן היטב. וי מסומן.
מחר תור אצל הרופאה. יום שני הקב"ן. ראשון סטיבוש מקבל סרן. מזל טוב סטיבוש.
המונולוגים והדיאלוג עוד מעט מוכנים = אני וספיר בכסאח עבודה ומציאת מקומות להרים את זה = סאאפיר מלמדת אותי שפת סימנים. חה.
המעצב סופסוף מדבר איתי. עכשיו ניתן לו הכל. אני אדבר עם מוש מחר אם הוא יוכל לעזור לי בזה. נצחון ליהודונים.
קניתי כרטיסים לANTHEM.
14.8. הל יאעה.
ומתי יהיה לי זמן בכלל לעשות בדיקות דם. בטח הקב"ן יהרוג אותי. אה. שילך פיזדייץ.
מחר אני איתך שוב. ואני אביא תה שוב, ואנסה למצוא עוד כמה דברים מרגיעים.
עוד שבוע נעלם ונגוז לו.
שבוע פחות מהפז"ם, שבוע פחות מהחיים, עוד דברים להעביר עליהם וי, עוד נצחונות קטנים.
אולי די עם הפוסטים האלה שנטועים רק בעשייה שלי?
אני מביט סביב ורואה את רבבות המחברות שלי ורבבות הרעיונות ספוגים. חלקם כתובים, אפילו ערוכים. רובם הגדול - נובלות, מחזה שניים, תסריט שניים - בתחילתו, באמצע שלו. דרושים להם עוד שלבים רבים לנצח. אני כבר ממתין לזמנים הללו שזהו, זה יהיה הקיום שלי. להתעורר בבית (ביפו), ליום שישי בבוקר, להיות איתך, ולכתוב המון. לשבת מול הדפים והמחשב, מול הקלידים והאקורדיאון והמיקרופון - להקליט, לשנות, לערוך, לחשוב, לעשות. להניח תפילין קצת.
סאפיר והתלמידה שלי חטפו היום הטפה קצרה לגבי תפילין. חב"דניקים וברסלבים היו גאים בי אם היו רואים את ההטפה המתומצתת - "זה כיף!" - ואני מקווה שבאמת יצא להן להניח. ולו רק סתם כי זה עלול לעשות להן טוב. מצוות שליטה (שליט"א).
מביט סביב ורואה את אותו חדר עבודה מבולגן שמשום מה, רק בו, הצלחתי להרגיש בפעם הראשונה את המלאך אוריאל יוצא מן הכלום, כאילו נברא עתה בשבילי - ונוגע בי ומרגיע אותי מהתקופות הלחוצות-מעצבנות-ללא-טעם של התיכון.
חשבתי שזה יפסיק. זה הפסיק כמה חודשים. ואז הצבא בא ונתן את אותותיו המלחיצים-מעצבנים-ללא-טעם. רק הפעם לא בדמות המתמטיקה האצילה או הכימיה הנהדרת, אלא..בדמויות..פאוורפוינט..ואקסל.
כמה נטול תהילה ורומנטיקה. כמה מהול במים או בוודקה זולה וטרפנטין. או יותר גרוע, שמן. שמן מכונות.
שעת לילה ואני תוהה למה אני כבר לא בלילה הבא, מחובק, מכורבל. איזה כיף זה שאת דואגת שאני אהיה מכוסה. איזה כיף לפנק אותך קצת.
תקוע לי שיר של ששת בראש.
וזה כזה נפלא.
ואני לא יודע אם אני רעב או לא, או צמא או לא. אבל הסיום של היום הזה היה בהחלט מצויין, וסמילנסקי והמכירות היו מצויינות, וגם השיעור עם שחר היה מצויין ובאופן כללי, כשהחלפתי לגופייה והורדתי את הירוקת ממני..
כאילו כל פעם מחדש להתרגל לאזרחות הזו, למרות שהיא יומיומית. אכן, קשים חייו של ג'ובניק נטחן.
לפחות סטיבי התחיל קצת להתנרמל. היה קצת מעצבן שהיום בגלל שטות שלי קצת טחנתי אותו.
אה! עוד דבר שהוא -כן- -כמעט- מנגיב בנוגע לצבא:
כידוע לאנשים, אני עובד בעבודה שכוללת הרבה שמות ומ.א. של המון המון אנשים מבוגרים שצריכים לקבל מהצבא כסף. המ ון המון שמות. רבבות שאני יכול לתת כאן, ולא אתן, סתם מתוך כבוד והעובדה שחלקם לא כאלה בלתי-מסווגים..קיצר. היום נכנס למשרד של טרנטו, חבר טוב, אחד מהם. אומר את השם הפרטי. וישר אני חופר בפרטים עליו.
"אתה יודע," אמרתי לו, "עד הרגע המדוייק הזה, היית בשבילי שני דברים - שורת אקסל ותדפיס אישי. היית לי תמונת פספורט, שורת תקן. היית בשבילי ריב עם אנשים, היית בשבילי להתקע-במשרד-שעות-בשביל-להבין-מה-נסגר-איתך-ברמה-הזו-והזו."
אני כן מוכן להגיד שהוא בנאדם טוב, מצויין, משקיען וקצין שהצבא הזה צריך להתגאות בו, ועכשיו הוא הולך להתקע בצבא הזה עוד כמה שנים טובות.
אבל הוא לוקח את זה בחיוך. והוא באמת נראה כמו שפיץ-עליון.
(ובאותה נקודה: באיזה עולם קטן, אנחנו חיים בו)
יאללה.
אכלתי מספיק כשכתבתי את הפוסט הזה (כן כן, זה היה פוסט-לאכול-הרבה-ועכשיו-להתקלח-להתקשר-אלייך-ולישון).
יום טוב, בסופו של דבר.
יום טוב.
לילה מדהים שיהיה לכולם
ואהבת עולם בית ישראל
צרי.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
