השפיל, צורה מס' 7?

מדהים מה שזיכרון יכול לעשות.

ואמנם כך זה לא היה, ואמנם אם כן – מוכרים דיסקים בפרוטות, ואת עם החבילה של האבטיחים שבסוף לא אכלתי ואני לא זוכר למה, עם הבירה שהבאת לי. נאמנה שכמותך, מכירה אותי כבר אז, טוב יותר מיותר מדי בריות. והלילה ירד, ונעמדנו שם. ואמרתי את זה.

יום יבוא ונחזור לשם כמו שצריך. אולי עם טבעת. בוא לא נפתח פה לשטן או ללילית כזו או אחרת, מה?

והייתה שם אישה שהכינה לנו בלונים. והיה כל כך עמוס על קו 1 הזה. והגענו אלייך, לבית הישן. והיינו, ושכבנו כל כך הרבה. והזמן רץ. אפילו אז היה כל כך קל לי להבין ולחשוב עלייך בתור משהו שהוא לא בדיוק מובן מאליו – חלילה – אלא פשוט שם. חלק בלתי נפרד. אדם נוסף שהוא כל שאצטרך לחיים האלה, ללא ספק. גם אז וגם עתה – אין לי צורך באנשים אחרים, אם בכלל, אין לי צורך בהם. יש לי צורך אלייך. רק אלייך. לחיבוק שלך, לשטויות שלך, לנשיקות שלך, לליטופים שלך, לכל כולך וכל שתהיי למעני, ואהיה למענך.

איך אפשר בכלל להסביר מה זה שלוש שנים של היכרות?

שנה אחת של יחד. שנה אחת של בלי, ועוד שנה אחת יחד – לא האחרונה הפעם. לא. עוד יש לנו הרבה לעבור, הרבה לראות, הרבה לשרוד יחד. במובן מסויים הפרידה הזו של השנה פשוט נתנה לנו מרווח מספק לראות מה זה עולם בלעדייך – וכמה שהיה לי טוב, לא היה לי נחת אמיתית, לא הייתה לי תשובה, לא היה לי מרגוע מוחלט מהשאלה הנצחית הזו שקשורה במין האחר.

אז עתה יש לי. אין לי ספיקות, אין לי טענות, אין לי רצונות אחרים, אין לי כח לכיבושים, לא. יש רק אותך ואת כל הדבר הנפלא הזה שסובב סביבך – ההילה, החיים, הזרימה – ואת. לבדך. באור הירח שלך, בחיוך שלך, בצחקוק, בשיניים הבולטות במקצת, באור החוזר מהעור החיוור שלך, במשפטים השנונים והשנונים למחצה וגם אלו שאין בהם זכר לשנינות –

פרינצ'יפסה שכמותך, כמה כבר אפשר לתאר ומה כבר עוד אפשר להוסיף? האם כל מילות העולם יצליחו להספיק להרטיב אפילו את הקולמוס שנברא כדי להגיד כמה, כמה אני פשוט מאוהב בך ואך ורק בך? כמה שכל תשוקתי הנמשלת היא למען זוג שפתותייך בלבד? למען עוד לילה קצר או ארוך שאני מנסה לחבק אותך ללילה טוב ולא לעזוב אותך? את חום גופך, את מה שעינייך רומזות לי דקה אחר דקה?

כמה עוד אוכל להתפלל לימים נצחיים מחובק אלייך, אם תהיי עם משקפי השמש שלך שמסתירות את כל הצחוק שבעינייך לבין אם לאו, אם תלכי לך עם אותו תיק שקנינו יחד בפול-אנד-בר – כמה?

אז אמתין. אמתין לימים עוד יותר יפים מהיום שהולך להיות. עוד רגע ואצלך. עוד רגע ונהיה שוב יחד בתחנת האוטובוס באלנבי ואמצא את עצמי מולך כורע ברך אחת, ומביט לך היטב בעיניים נוצצות.

ואז את יודעת מה יהיה. נהפוך להיות עוד יותר משעממים ופוצי-מוצי מעכשיו.

אבל שילך להזדיין העולם.

אני איתך.

לא צריך שום דבר.

הכי מאוהב בך.

הפי 3 שנים של היכרות

פאזי שלך.

זה בעצם שיר ילדים במסווה לטיעון הלכתי שריר אי שם במסכת בבא מציעא. כפרה על דבר מלכות, יש להם יציאות מעולות, למרות החפירות הבלתי נתפסות על השתלשלות האור והשכינה מהספירות העליונות בארבעת העולמות או מה. אני כבר מבולבל.

בלבול.

איזו מילה נפלאה. בשפת הסימנים יש לה את הסממן הכי פשטני בעולם - ידיים מסתובבות ליד הראש. כך אני מרגיש בתקופה האחרונה.

-נשימה-

אירנה מביטה בי היטב ומזכירה לי בעצם שעוד שבועיים וחצי אני כבר לא אהיה כאן והיום הסתבכתי רצח עם כל הראיון הזה שאני עושה עם אבישי המנהל של המרכז של אלוט שאולי נתחיל לעבוד בו בספטמבר אולי אפילו יחד עם עמית המון אולי מסתובב גם אולי על ההופעה שאני מארגן אותה תאכלס לבד לבד לבד וצריך לשלם גם מע"מ על ה4000 המזויינים מה שהופך את זה לכמעט 5000 נטו שזה באסה לחלוטין וצריך שמישהו יתארגן שם מאצלי על הכרטיסים אחרת זה סרט לא נורמלי ולא בא אבל ככה זה וצריך להתקמבן עם מס הכנסה על הכרטיסים אחרת אולי ידפקו אותי כי מוציאים על זה חשבונית וזה באסה רצח אבל חפיף נסתדר בכלל יותר מדאיג אותי שהלהקה שלי תהיה מוכנה עד אז אבל לכו תדעו עד שהם זורמים ועד שהם זזים לוקח קצת זמן למרות שהם עובדים טוב אבל לפחות הסופ"ש הזה גם יהיה לי ריק וצריך לקנות לשירה משהו נחמד וכמובן פרחים שיגיעו אליה אבל לעזאזל האשראי שלי הגיע להרבה יותר מהתקרה וממש אבל ממש אין לי שקל על התחת ברמות מטורפות כי לא הצלחתי להחזיר את המלאי הקודם של התלמידים הפרטיים ובצדק רובם בכלל לא פה לעזאזל צריך לחכות לשנת הלימודים ולעשות רק אז קצת שלטים ואז אולי תהיה תשואה בת זונה יחד עם תלמידי בר מצווה חדשים ותלמידים חדשים-ישנים וגם עבודה נורמלית ואז אולי נגיע בסביבות ה4-5 לחודש אולי לכו תדעו אולי לא אולי כן אבל זה עוד חודש חודש וחצי מה שאומר כמעט 50 יום וזה לא טוב אתם יודעים 50 יום שעוד צריך לשלם את כל החשבונות והשכד ומה לא אבל מה שכן סטס אף פעם לא לחוץ עליי כי הוא רואה שאני מחזיר לו שקל אחרי שקל אם אני חייב לו והוא מחזיר לי או מה לא נורא ובאמת חפיף שהוא קוץ בתחת עכשיו אני אתמודד עם זה איכשהו ואקווה שהוא ישתנה ואירנה עדיין כאן ואומרת לי משהו על שאמא שלי אמרה כן כן אמא שלי אמרה אבל אני לא מנסה אפילו להבין אלא פשוט לזרום עם הדברים שהיא אומרת לי הרי בסופו של יום צריך להגיע עוד שעה כבר ל369 ולהגיע לדוד ולקרוע את התחת עם כל הלחות המזויינת שיש שם ולהתעייף לחלוטין ולקוות שאני אספיק ללמוד את הצרפתית ספרדית ואיזה כיף שנה הבאה מתחילים קורס באוני' הפתוחה ובאמת ובאמת ובאמת ובאמת ובאמת שבא לי כבר

לישון כמה ימים ולא לעשות דבר

אבל מנסיון אני משתגע מזה לחלוטין אז אני מעדיף להמשיך לעשות כמה שיותר כי ככה חיים וכוסאמא שלי וכוסאמא שלכם.

תודה.

דעו את עצמכם

אהבות עולם

אני די בטוח כבר לא סובל את מרביתכם

צרי.