אני תוהה איך לסכם את כל החיים האלה שכמוסים פה,
או אפילו איך מסכמים משהו כמו מסיבת אתמול - אנשים לא קושרים שנפגשו ולא אגזים שהפכו למשפחה אבל כן היה מחבר והיה כיף והיה נעים וחמים ונובי-גודי באמת.
אני לא יודע איך מסכמים את 2017 חוץ מזו שזו השנה שהרמתי כנס עם חבר, קיבלתי רישיון, התחלתי קליניקה באופן רציני ושוטף (ואני חושב שאני לא רע בזה), מצאתי הרבה מאד אהבה בעולם ומה לא.
ציפיתי שכבר תמות עכשיו, שאנדור. גיביתי אותך וכל זכרונות הבחרות שלי עכשיו בפורמט אחר.
מאהלר כתב יפה -
- O Schmerz! Du Alldurchdringer!
- Dir bin ich entrungen!
- O Tod! Du Allbezwinger!
- Nun bist du bezwungen!
- Mit Flügeln, die ich mir errungen,
- In heißem Liebesstreben,
- Werd' ich entschweben
- Zum Licht, zu dem kein Aug' gedrungen!
- Sterben werd' ich, um zu leben!
- Aufersteh'n, ja aufersteh'n
- wirst du, mein Herz, in einem Nu!
- Was du geschlagen
- zu Gott wird es dich tragen!
הו כאב, מחורר-כל
ממך נחטפתי!
הו מוות! כובש-כל
עכשיו אתה נכבשת.
בכנפיים, לי קניתי,
בשאיפת אהבה חודרת,
אדאה
לאור אליו אור לא חדרה!
אמות למען אחיה,
עורה, כן, עורה
ליבי, ברגע חטוף
את שאליו סבלת,
לאל ישאך!
וכך אני מרגיש בהחלט, למות למען לחיות. לתת ללב להפסיק על מנת שיפעום.
להרפות על מנת להיות.
דאואיסטי אך רגשי באמת.
כן.
זה מה שעליי להיות. עם הבלוג הזה ובכלל.
הפרידה מישראבלוג שנכפתה עליי, כמו כל פרידה באשר היא, היא דבר שאתה רוצה לברוח ממנו כמה שיותר. אין דבר יותר קשה מלהתסכל באהבה בעיניים ולהפרד ממנה, לשחרר אותה, כל דבר אחר.
אבל קניתי לי כנפיים.
ומקווה שקניתם אתם לעצמכם ובכלל.
רק אהבה
תמיד
צרי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
