גשם כיסה את אספלט הכביש ביום הכי קר בשנה ומעיני שלי, טפטוף מקומי כי יש סדק בלב אהבה, כשהלכת מכאן, לא ידעת לאן מסגרת פני בחלון אבל גם בתמונות, לפעמים הדמויות מקשיבות לתקתוק השעון.
הייתי בכיף מחבקת אותך מחכה לך בין הסדינים..
ואולי אתה פה חסר לי אתה כאן, אתה שם ובכל זאת אתה פה חסר לי ואולי, אתה פה חסר לי.
מה יקרה אם פתאום תבוא אלי ותייפה את הכל רגע של שקט, בחוץ שוב הגשם ממשיך על הכביש עוד ליפול..
מחרותיים אני בחו"ל ואנחנו נפרדים לחודש..
לא יודעת מה קורה איתנו עכשיו ומה יקרה איתנו אחר כך, אני לא פוחדת מכלום רק מחוסר וודאות, כלומר מהעובדה שאנחנו מתנדנדים בין כן ללא.
שפשוט המצב הוא אבסורדי שאני לא אדע מה קורה מחר ואיפה אני נמצאת, לפעמים לא טוב שיגרה, אבל תמיד צריך מסגרת כלשהי, שביל שינחה את הדרך, סימן כלשהו אבל אין כלום.
פשוט ריק, שקט.
מה יקרה מחר אני לא יודעת אבל אני כן יודעת מה אני רוצה שיקרה, מקווה שאיך שהוא הכל יסתדר וכן נחזור להיות כמו פעם..
מקווה שהצבא לא ירחיק אותנו ומקווה שחו"ל לא ירחיק אותנו או שבזמן הזה אתה תבין דברים ותגיע למסקנות בלי לדבר איתי ותעלם.
מקווה כלכך שזה לא יקרה ומקווה להתחיל משהו שלא נגמר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
הכל מן ג'ה:]