לאחרונה התפתחה מערכת יחסית חדשה בין זוג החברים הטובים ג'וני דפ וטים ברטון. מערכת יחסית זאת מתבססת על מספר סרטים בעלי עלילה גנובה (ואם לא גנובה, אז פשוטה ושטחית ביותר) המסתמכים על האפלוליות הנדושה של טים ברטון עוד מתקופת "סיוט לפני חד המולד" ועל הדבר הקטן הזה שעושה את ג'וני דפ שחקן אהוב כל כך.
כל הסרטים האחרונים שהוציאו השניים (אני אומר את כל זה לפי התוצאה הסופית כמובן) למסכים בשנים האחרונות, כגון: צ'רלי בממלכת השוקולד, חתונת רפאים וכשלונם האחרון: "סוויני טוד- הספר השטן מרחוב פליט." הם סרטים רדודים במיוחד, ללא עומק או נסיון לסקרן כלשהו למקוריות.
נראה כאילו גם הבמאי, וגם שחקן הבית ג'וני מנסים להעביר את זמן בהפקת סרטים, שהמילה הכי הולמת לתאר אותם היא "מיותרים", כדי להכניס עוד כסף לכיס ולשרוף את השנים העוברות בחוסר מעש.
למזל הצמד, מאז "המספרים של אדוארד" לשניים יש קהל מעריצים משותף אשר הם יכולים להסתמך עליו שיגיע לקולנוע לראות כל piece of crap שיצא למסכים, כל עוד רשום עליו באותיות גדולות וברורות "with johnny depp" + "tim burton's movey".
לדעתי, אחרי שצופים בסרטים מספר מועט של פעמים (גיליתי כי פעמיים זה מספיק) שמים לב שהתלבושות הנוצצות, השירים, האיפור והלבשת הדמויות, כל אלה נועדו למעשה להסיט את תשומת הלב של הצופה מהעובדה הפשוטה ביותר שהסרט הוא למעשה... מעפאן.
לצערי אני לא מצפה מהשניים להפסיק עם הגישה הזאת בקרוב, ולכן אני מצפה לסרט זבל נוסף פרי יצירתם של הצמד חמד. סביר להניח שהוא יהיה אפלולי, ג'וני דפ ישחק את התפקיד הראשי והלנה בונהם קרטר תקבל תפקיד לצידו של ג'וני.
ואחרי שהשמצתי את הצמד אני רוצה לציין שג'וני דפ הוא בהחלט שחקן מוערך במיוחד לדעתי ושהוליווד לא הייתה מה שהיא היום בלעדיו, וטים ברטון הצליח לביים סרטים שיוציאו ממני את הרגשות הכי חזקים שאפשר להוציא מילד בן עשרה. (לדוגמא BIG FISH).
שלכם, עד לפעם הבאה, אורן גבריאל אלון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
