PopKoRn

סיפור שנכתב ע"י ורנה הגאונה

לא מומלץ לאנשים מתחת לגיל 13 :)

(אני רצינית!!!><")

הוא ניגש אליה בחשכה.

היא הייתה כל כך מושלמת,מדהימה ביופייה. שערה השחור כפחם יצר ניגוד חזר בין עורה החיוור ושפתיה האדומות כדם.

הוא לא רצה לעשות זאת,אך הוא היה חייב...הכול בשביל מונסטון...

הוא קרא  לה. היא ניגשה עליו והביטה בו בזוג עיניים ירוקות וגדולות.התמימות שנשקפה מהן מילאה אותו בחרטה.

אך הוא ידע שאסור לו לחוש זאת. הוא ניגש אליה וחסם את פייה  במטפחת לבנה.

הוא גרר אותה למכוניתו, הוא הניח אותה בזהירות במושב האחורי  ונסע .

הוא הבט בה כל הדרך...המתמקד בפנייה .. פנים של ילדה צעירה...כבת 12 אומנם גופה...חזה לא היה גדול במיוחד אבל כאילו מתגרה בך ... לגעת בו.. לחפון את פניך בו. ורגליה הארוכות...עורה ..החיוור ... היא נראתה כל כך ...כל כך.....הוא לא היה יכול להסביר את ההרגשה הזאת...

צלצול הפלפון העיר אותו מהרהורו  "הלו" הוא ענה בקול מעט מעופף "סרגיי, הצלחת? לא היו שום בעיות?"  "לא" הוא ענה "יופי מעולה! עוד כמה זמן אתה מגיע?" "עוד חמש עשרה דקות אני אהיה שם"

" טוב, להתראות" "ביי" הוא אמר.

הוא חזר להביט בה...כל כך תמימה...איך היא הצליחה להסתבך אם מישהו כמו מונסטון?

הוא כמעט שינה את דעתו,אך הוא ידע שאין סיכוי שהם יוותרו עלייה ... אם הוא יתחרט הם ישלחו מישהו אחר,והמישהו הזה יוכל לא בטוח ינהג בה כמוהו.

הוא הגיע למקום,הוא הוציא חבל מן תא המטען וקשר אותה , סביב רגליה ידיה כמו חייה הוא חשב...

הוא נשא אותה לבית המסיבה הייתה בעיצומה...הוא ניכנס לבית כול המבטים הופנו עליו הוא ניכנס לסלון והניח את הנערה על הספה בעדינות. הבנות עדיין לא הגיעו....הם אמרו להן להגיע רק בעוד שעה...כדיי לא לעורר בעיות.

 הרעיון לחטוף את הנערה נוצר בערך לפניי חודש , כאשר מונסטון כשל לדירתו , הוא ניראה "על הפנים" . שערו השחור היה פרוע ופניו היפות היו מוקרמות בכאב , השותף של סרגיי לדירה עזר למונסטון והשכיב אוותו על הספה...שם מונסטון סיפר איך היא נפרדה ממנו...איך אנה שלו זרקה אותו
!! הוא היה הרוס! הוא בילה את כל החודש זרוק על מיטתו בוהה בתקרה,חושב עליה, בשיחות הקצרות שלו אם חבריו הוא אמר שהוא רוצה לפגוע בה..הוא רצה לדרום לה כאב! כדיי שתדע שאיתו לא משחקים!

ואז דון העלה את הרעיון לחטוף אותה ולהביא אותה אל מונסטון... כדיי שהוא יכול לעשות בה כל מה שעולה על רוחו...לילה אחד...אחד בלבד..

כל הנערים התאספו סביב הספה והביטו בנערה השוכבת שם..."זאת היא? אתה בטוח שזאת היא?"

שאל אותו דרק בלחישה "כן, הוא ענה" הנערים התחילו להתלחשש  בניהם "אולי נכין אותה למה שהיא

עומדת לחוות?" נישמע קול ממזרי המגיע מן הצד השמאלי של החבורה "תגיד מה אתה דפוק?!? מונסטון יהרוג אותנו אם ניגע בה!הוא הריי יודע שהיא בתולה! אם יהיה לנו מזל הוא ישאיר לנו את השאריות..

אבל לא יותר מזה!" אמר דון בקול כעוס."טוב...אבל תמיד רציתי לנסות את זה אם ילדה קטנה...הריי אנחנו בניי 17 . .. " אמר הנער בקול מתגונן

"טוב נירא לי שאני אוריד אותה למרתף" אמר סרגיי  דן הנהן בהסכמה והוסיף "ליפני שכמה אנשים פה" הוא ליחסן מבט אל הבחור  שהציע  את ההצעה הבוטה "יעשו משהו שהם יצטערו עליו".

הוא הרים אותה בזהירות מן הספה והתחיל ללכת לעבר המרתף, הוא הוריד אותה בעדינות במדרגות

וחיבר אותה לשלשלאות שירדו מהתקרה . אותן שלשלאות שהוא חיבר בעצמו לשם...

הוא כמעט ברח משם..הוא לא היה יכול לסבול את הכאב בלהסתכל עליה תלויה שם.

"מה קורה פה?" מלמלה אנה בקול מנומנם פתאום היא הבחינה במצבה ... היא ראתה את השלשלאות

שהיא מחוברת אליהן...היא החלה לסרוק את החדר בעיניה ... לחפש דרך מילוט ... אך בכל החדר הקטן

החשוך..מלא הטחב היא ראתה רק חלון קטנטן.. היא ידעה שאפילו היא לא תוכל להשתחל לשם...

"הצילו!!!!" היא צעקה "תוציאו אותי מפה!!!" פתאום הדלת נפתחה והיא ראתה צללית ככה וגדולה

היא עצמה את עיניה בחוזקה האור החזק ששרר מחוץ לדלת הכאיב לעיניה.הדלת נסגרה והיא לא ראתה יותר את הדמות הכהה .

"מי שם" היא שאלה בקול חלוש  היא שמה לב שהיא נמצאת בתוך טבעת אור קטנטנה  שהחלון הקטנטן שניצב מעליה הצליח לספק.

היא שמעה את צעדיה של הדמות וכעבור פחות משניה הדמות נכנסה לטבעת האור . "מונסטון?" היא אמרה באי אמון "מונסטון!!אני כל כך שמחה ליראות אותך!!! מישהו כלא אותי פה!! בבקשה תוציא אותי !!תעזור לי!!" היא אמרה בקול מתחנן ומלא הקלה חיוך ממזרי עלה על פניו "מונסטון?" היא אמרה בקול

מהסס "אנה....יקירה ... באמת ניראה לך שאני אעזור לך? אחריי הסבל שגרמת לי?"  הוא אמר בקול קר

"אבל...אבל..." היא מלמלה בחוסר אמון.הוא התקרב צעד קטן עליה

"רוצה שאני אגלה לך סוד קטן? אני כלאתי אותך פה" הוא אמר בלחישה.

היא פלטה קול מבוהל והתרחקה מימנו ככל שהשלשלאות אפשרו לה,הוא צחק צחוק קר למראה ניסיונה

הכושל להתרחק ממנו, הוא התקרב עוד צעק וכרע  לצידה . "תעזוב אותי....בבקשה...אני מצטערת ....

אני אעשה הכול...רק תן לי ללכת.." היא אמרה בקול מפוחד .

"אנה...ילדה תמימה... למה את חושבת שאני ארצה לחכות ולבקש מימך לעשות משהו אם אני יכול לעשות אותו כבר עכשיו....ואת בדיוק יודעת את הדבר שאני רוצה..."הוא אמר לה בקול מלגלג

"הצילו!! הצילו!!!!" היא צעקה "אני למטה !!!!"  "בבקשה!!!!" .

הוא סתר לה "שקט ילדה טיפשה " הוא סינן "או שאני אעשה את זה יותר גרוע"

היא השתתקה והתחילה לרעוד עיניה  נעוצות בו באי אמון וחשש הולך וגובר.

"עכשיו תירגעי...זה לא יכאב...טוב לא הרבה " הוא חייך חיוך ממזרי .

"בבקשה..." היא התחננה "בקשה...לא"

היא ספגה עוד סטירה עיניה הוצפו דמעות אך היא לא הוציאה שום קול...מחשש שהוא יפגע בה...

הוא רכן עליה ונישק אותה לשונו מנסה להיכנס לתוך פיה הסגור "תנשקי אותי " הוא סינן

היא פתחה את פיה מעט מאפשרת כניסה ללשון סקרנית .

טעם הנשיקה שלה היה מדהים...מין טעם של דמעות ושל עוגת שוקולד במילוי תות

הוא העמיק את הנשיקה, ידיו עוברות ברכות על גופה הוא ליטף את ירכיה ניכנס אל מתחת לחצאיתה

הוא הרגיש את פעימות ליבה ,הולכות וגוברות ככל שהוא מתקרב על עיברה .

הוא נעצר סנטימטרים ספורים מתחת לקו הגומי של תחתוניה,  הוא נעצר ככה מנשק אותה בפראות..הוא ראה איך גופה מתחיל להירגע .. ההוא ידע מה היא חושבת עכשיו..'הוא לא יעשה לי את זה'....אך..עד כמה היא טועה...

ואז  הוא הוריד את תחתוניה במשיכה אחת, הוא התנתק מפיה והביט בזוג עיניה המפוחדות...הוא התחיל לאונן לה...היא ניסתה להתרחק אבל השלשלאות לא אפשרו זאת, הוא התחיל למצוץ את צוורה  הלבן משאיר כתם אדום סגלגל. הוא המשיך לאונן לה בזמן שידו הפנויה מחזיקה בשערה השחור. משחק בו.

הוא הוציא את אצבעותיו מאיברה והכניס אותן לפייה . מורה לה ללק את החומר מאצבעותיו.

היא עשתה כמבוקשו....לא הייתה לה בררה...היא התחילה לבכות שוב...הדמעות מחדשות את הפסים השקופים שעל פניה...הוא התחיל לכפתר את הכפתורים שעל חולצתה...כפתור אחריי כפתור...חושף כל פעם חלק חדש מגופה החיוור. כאשר הוא סיים לכפתר את כל הכפתורים הו קרע ממנה את חולצתה...הוא הוריד גם את חצייתה...ככה שהיא נישארה רק בחזייתה הכחולה אך גם היא הייתה צריכה ללכת....ביד מיומנת הוא פתח אותה ... משאיר אותה תלויה על השלשלאות...ביחד אם השאריות של החולצה ..

 והיא הייתה ערומה כביום היוולדה...הוא חפן שד אחד...והתחיל למצוץ אותו בתשוקה...היא גנחה בקול "לא...בבקשה....תפסיק..." הוא התנתק משדה  "אל תגידי שאת לא נהנת....  אולי צריך לעשות את זה יותר מעניין....." הוא הוריד את מכנסו  "מה ... מה אתה הולך לעשות??" היא שאלה בקול מבוהל...

"הובכן... אני הולך לגאול אותך מבתולייך" הוא אמר בקול משועשע  . היא הביטה בו באי אמון...

משהו בתוכה נישאר אם האמונה התמימה  שהוא לא יעשה את זה...אבל הצד ההגיוני יותר אמר לה

שהסיכויים שהוא לא יעשה זאת הם אפסיים.... הוא נעמד בין שתי רגליה הסגורות ... היא ניסתה משהו אחרון....אמנם חסר סיכוי.... אבל בכל זאת... לנסות להילחם בו!

הוא צחק למראה  רגליה הסגורות "את חושבת שזה יעצור אותי?" הוא אמר בקול מזלזל ופתח את  שתי רגליה ... ואז ללא כל הזהרה .. הוא ניכנס לתוכה .. היא נשפה אוויר בחדות .

הכאב היה קשה מנשאו! היא הרגישה את עצמה מדממת.... הוא נשם אוויר בהנאה...נהנה מן הכאב שהוא גורם לה...

היא לא רצתה את זה כך...היא תמיד חשבה על זה כמשהו מהנה... במיטה גדולה ונקייה... אם בן אדם שאוהב אותה ושהיא אוהבת....אבל לא....היא עיבדה את בתוליה בגיל 13... במרתף מטונף...אם בן אדם שרצה רק לפגוע בה.

הוא הכניס והוציא את עיברו...גורם לכאב לזרום במורד גבה... כל פעם מחדש...

היא ניסתה להתמקד משהו אחר..אך חושיה כמו בגדו בה... היא שמעה הכול...את העכביש שמטפס על הקיר... צלחת נשברת בקומה מעליהם .. ואותו... נושף ומתנשף...ואז היא גמרה... הוא לפחות חשבה כך...היא הרגישה את עצמה מעופפת לכמה שניות אבל הוא רק הגביר את הקצב...כמו ראה את הרגשתה  בפניה ... ואז הוא גמר....היא ידעה שלעולם לא תישכח את הבעת פניו...היא אפילו לא יכלה לתאר אותה...לא משנה כמה ניסתה.. היא לא הצליחה... הוא הוציא את עיברו מתוכה ונעמד מולה כמצפה למשהו...  היא הביטה בו "זהו?" היא שאלה בקול חלוש...היא עיבדה כל חיות שעוד נשארה בה...

הוא חייך...  "לא,הזין שלי מלוכלך בגלל שעשיתי אותך...תנקי אותו!" "מ...מה?" היא  מלמלה

"גם גרועה בסקס וגם לא טיפשה....איזו בחורה מצאתי....תנקי אותו...תמצצי אותו..." הוא אמר בקול מלגלג....היא פתחה את פייה כדיי לענות לו והוא הכניס את איברו לתוכה...שוב....היא נחנקה וניסתה להוציא אותו החוצה אבל הוא לא וויתר... הוא אחז בשערה...והתחיל לנענע את  אגנו קדימה ואחורה...

היא רצתה לנשוך ... לנשוך את הדבר שנמצא בפייה....אבל היא ידעה שלא תהיה לה דרך להתחמק מהמכות שיבואו ממעשה זה... ואז הוא גמר בפייה .. הנוזל המר מילאה את פייה היא רצתה לירוק את הכול  אבל הוא ציקצק בלשונו והורה לה שעיניו לבלוע את הכול....היא ניסתה... אבל החבילה שהוא פוצץ בפייה הייתה גדולה מדיי ... ורוב הנוזל נשפך מפייה  ונזל על גופה הערום...הוא צחק ברשעות וסטר לה... "אני שונאת אותך" היא לחשה "מה אמרת??" הוא אמר בקול מאיים "אני שונאת אותך!!!" היא צעקה הוא בעט בה והביט בה כאשר הכרתה חמקה ממנה והלאה ..."גם אני שונא אותך..." הוא אמר

והלך משם...משאיר אותה מוטלת את הרצפה הקרה.

~הסוף~

יכול ליהיות שזה יצא ממש עלוב אבל ניסיתי ^^"

הם ישבו זה מול זה, מביטים אחד בשני. הוא מביט בה במבט הרציני ובו הזמן תמים, מבטו הרגיל. המבט החביב שנהג לנעוץ בה.

היא ישבה מביטה בו ומסיטה את מבטה לעבר הלבנה השבורה שהיתה מונחת על המדרכה.

לאחר מכן הרימה את עייניה לעבר עייניו, התבוננה בו בהבעה קרה.

היא ניראתה חיוורת יותר מתמיד. שיערה השחור הארוך היה אסוף בגומיה שעתה עומדת להיקרע. שפתיה ישבות וסדוקות בשל הקור השורר מסביבה.

לאחר זמן מה של שתיקה מביכה החל לרדת שלג.

הוא חשב להתקדם לגברה על מנת לחמם את כפות ידיה הקרות, ולעומת זאת זאת היא משכה את ידיד לאחור והידקה את מעילה.

הוא חזר לישביתו הקודמת והסיט לצד את שיערו החום הארוך מעיניו.

הצד שלה:

החלטתי לפגוש אותו. נפגשנו בפארק ליד החומה.

כרגיל הוא לבש את חולצת ה-דיסטורבט שלו.

אותה החולצה שקניתי לו ליום הולדת ה-13 שלו לפני שנתיים. ואותה השרשרת שלובש כל יום.

נדף ממנו ריח משגע, ריחו של האפטרשייב שתמיד משך אותי עליו.

"שוב המבט המסכן הזה" עברה המחשבה במוחי.

החלטתי להתחיל בשיחה המתוכננת " אני אגש ישר לעניין בכדי שתיראה שאין בי שום ספק לשקר לך. את זוכר את ליאון?"

"כן" ענה "הוא הציע לי לצאת איתו, אז החלטתי.. לספר לך על כך. זאת אומרת איני רוצה לפגוע בך,

ואני רוצה רק לוודא שאתה נותן לי סימן כלשהו..אני מתכוונת שתיתן לי אור ירוק.."

ניסיתי ללומר זאת בקול הכי תמים שיכולתי.

"אני חושב שקודם כל, אולי נקרא לו הנה?"

הצד שלו:

התקלחתי, לבשתי את הבגדים האהובים עליי וסידרתי מחדש את הזקנקן שלי.

השפרצתי אפשר שייב על כל הגוף, בשביל ריצ'ל כמובן.

יצאתי מהבית, בדרך קניתי חפיסת סיגריות, כשהגעתי לפארק ראיתי אותה יושבת על הגדר החומה,

מפנה את מבטה הצידה, מתבוננת עמוק באדמה. ככול שהתקרבתי

כך התחזקה המוזיקה שבקעה מהאוזניות שלה, מטאליקה, כרגיל. היא הייתה חובבת בעיקר להקות ישנות

וכאלו עם סגנון משלהם, גם גאנז אנד רוזס. היא הייתה

מתעבת את המוזיקה המודרנית, היא תמיד אמרה שהם סתם חסרי מחשבה וממוסחרים. אני בכל זאת אינני מסכים.

ברגע שהיא ראתה אותי בזוית עינה כיבתה את המוזיקה וקמה לחבק או00תי, חיבוקת החמים והעז.

הצד שלה:

"בסדר" עניתי. חייגתי אל ליאון. לאחר כרבע שעה הוא הופיע, כמו תמידמחייך את חיוכו המתוק.

ניקל הוציא סיגריה מקופסת הסיגריות שלו והדליק אחת.

ליאון נשק לי על הלחי. התחלתי להרגיש את פעמיות ליבי מתחזקות.

"היי ניק" אמר בקולו העדין והושיט את ידו לעברו . ניקל הוציא את העשן מפיו וכיבה את הסיגריה "היי"

אמר והושיט את ידו לעבר ליאון.

ניקל החז בידו של ליאון ומשך אותו לעברו ואחר מכן דחף בחוזקה. לאון השתטח על השלג.

"אני מקווה שתיהיו מאושרים ביחד" אמר ניקל והלך.

"מה הבעיה שלו?" שאל ליאון

הצד שלו:

"הוא הציע לי לצאת איתו, אז החלטתי לשאול את דעתך"

המשפט שלה היה השיא.

"אני חושב שקודם כל, אולי נקרא לו הנה?"

כמעט כל דרך אפשרית להרוג אותו עברה לי בראש.

חבל רק שהיא לא הקשיבה לי כשניסיתי להסביר לה שהוא רק ינצל אותה.

חבל רק שהיא לא מאמינה לי, לחבר הכי קרוב שלה, שהוא סיפר לי בעצמו מה הוא מתכנן לעשות בה.

היא עוד תתחרט על זה.