אז מישהו מחטט לי כנראה בבלוג. מישהו מהעבר שלי שהייתי מטומטמת מספיק לתת לו את הכתובת. ככה זה נראה לפחות לפי הכניסות המוזרות דרך סטטוסים שלי מגיל 14. 

אני לא כועסת. זה לא מחריד כמו הכתיבה שלי בתקופה הישנה הזאת. והבעיות שלי בתקופה ההיא. אוהבת את ר' ולא את א' שרוצה אותי. משעשע למדי. האצבע על כפתור העריכה קלה מידי. אסור לי לקרוא יותר את הפוסטים. חלקים שלמים שאני רוצה למחוק. (או לפחות לתקן ניסוחים מפגרים או שגיאות כתיב, למען השם)

לא כאילו הבעיות שלי היום הן בעיות קיומיות ומרחיקות לכת. קצת שם אותי בפרופורציה.

פוסט בחמישי בצהריים. ככה עושה חיילת?

אני במצב רוח נוסטלגי. הלכתי לשמוע אבריל לאבין ולקשט מחברות בתמונות של כוכבי טלנובלות.