לילות לבנים

אני כותבת את זה ומאזינה לשיר 'מישל' ביו-טיוב.

איזה שיר מצויין זה להשלמה מפרידה.

http://www.youtube.com/watch?v=FOM1PjNyOQw

את החבר הראשון שלי - איתן פגשתי בגיל 18 והיינו חברים המון שנים. הוא למעשה גידל אותי ועברתי איתו המון תחנות חשובות בחיי - עזיבת הבית של ההורים, טיולים משותפים בארץ ובחו"ל וחיים של זוגיות, אותם חיים אגב שבסופו של דבר גרמו לי ללכת ממנו, כי הרגשתי זקנה.

נפרדנו בפיצוץ, אחרי טיפול זוגי שהתברר כבזבוז כסף, ואחרי שחיינו יחד באותו בית לאחר הפרידה מה שהוביל לפיצוץ נוסף כשהתראיתי עם אחר. ולכאב. כאב בהכרה שזה לא נועד להיות למרות שהייתי בטוחה שנים שמשהו אצלי לא בסדר כי על פניו הוא הגבר המושלם.

קראתי לו בבלוג 'קרקע בטוחה' אבל למעשה היתה זו קרקע ללא אחיזה של ממש. איזה מן קרקע זו היא שמרחפים עליה בלא חיבור של ממש בלי תחושה. תמיד אהבתי ותמיד אוהב אותו עד סוף ימיי, אבל לא כבן זוג, אלא כאדם מדהים וטוב שידע איתי המון רגעי אושר וצחוק.

רגש? היום, אני מבינה שזה לא היה שם מעולם. חיבבתי אותו מאד,הוא היה ועודנו יקר לי, אבל זהו, לא מעבר. הבנתי האהבה הראשונה שלי הבוגרת למעשה הגיעה לפני כשנתיים עם החבר הקודם שלי. אבל עדיין אהבתי את האקס המיתולוגי אהבה שהיא שונה.

את המיתולוגי, קרקע בטוחה, הכרתי דרך אמא שלי שהיא חברה של אימו גם היום. אתמול היא סיפרה לי שהוא מתחתן עם הבחורה שהכיר שנה אחרי. בעבר כשרק נפרדנו לפני 3 שנים בערך, הייתי בטוחה שהסיטואציה הזו של לשמוע עליו מתחתן תגרום לי לקנא. אבל ממש לא. להיפך, אני מאושרת בשבילו. אני כל כך אוהבת אותו שבאמת אני מרגישה טוב עם זה שהוא מאושר.

מאז שנפרדנו חלמתי עליו המון. החלום האחרון היה לפני חצי שנה בערך, אולי קצת יותר, אז חלמתי שאני פוגשת אותו ויש לו שני ילדים שמאד דומים לחברה הנוכחית שלו. סליחה, לאשתו לעתיד. מדי פעם חלמתי חלומות של כעס ממני אליו או ממנו אליי וגם חלומות אחרים של התפייסות וחברות חדשה, אפלטונית ויפה. אני מרגישה שיש שם פינה לא סגורה ונראה שגם לא תיסגר בקרוב. הוא כל כך פגוע וכועס שהוא כלל אינו מוכן לשמוע ממני.

עם הבשורה על חתונתו הגיעה גם בקשה מאמא שלו - בבקשה לא להתקשר לאחל לו מזל טוב. כרצונו.

כשנפרדתי ממנו הוא חיפש עבורי טבעת נישואין ושברתי את ליבו. שנה אחר-כך הוא היה על כדורים נגד דיכאון ואני התייסרתי עם הידיעה הזאתי. התייסרתי עם המחשבה שהרסתי את חייו של אדם כה יקר.

אחרי שנפרדנו אני והוא, לא היה לי געגוע. בעיני זה מדד לאהבה, הרי אתה לא תגעגע לאדם שאינך אוהב. מצד שני, לנוכח מצבו הקשה היו לי המון רגשות אשם.

היום, הוא מתפטר מההי-טק והולך לשנה לארצות הברית ללמוד להיות שף. אשתו לעתיד רופאה, אז בעיות כלכליות בטוח לא יהיו.

אני מאמינה שהוא לא קורא כאן, אבל אם כן-

תדע שתמיד אוהב אותך. אתה חלק גדול מהלב שלי והשפעת עליי יותר מכל אדם אחר שפגשתי בחיי.

איתני, אני שומרת על זכות השתיקה, ברור לי שלא אהיה שם באחד הרגעים היפים והחשובים בחייך. וחבל, אבל זו המציאות. אני בטוח אדמיין את החיוך שלך בעיני רוחי. בסך הכל, אני כמעט הייתי שם. אנחנו. כמעט.

אבל יש לי תקוה אחת בלב, שיום אחד כשתספר לילדים שלך שהיתה לך חברה לפני אמא, תספר עליי עם חיוך קטן ולא עם כאב .

המחשבה שלא, עושה לי צביטה בלב.

מתגעגעת למי שאתה,

תמיד אזכור

אוהבת,

נורמה