לילות לבנים
בחורה - אישה - נערה שכותבת על מחשבות, תהיות, על גברים, על נשים, על יחסים. על שמח ועצוב. על שחור, על לבן.
בעיקר על מה שקורה לה בלילה לבן. |
| 6/2009
אני ובובי מקגי
נוסעת באוטו ללימודים. זהו נגמרה השביתה באוניברסיטה הפתוחה. לפחות הקורסים האחרונים לתואר הם בקולנוע, מה שאומר שאני קווין, אומה וג'ון נתאחד שוב ביצירת המופת 'ספרות זולה'.
רמזור אדום. אני מגבירה את ג'ניס ג'ופלין שרה עליה ועל בובי מקגי בקול צרוד.
גם אני רוצה לשיר שירי חופש על אהבה חופשית וחיים של מוזיקה. גם אני רוצה לרכוס את כפתוריו של בובי מקגי, שעה שאנחנו נוסעים בוואן המקושט שלנו בסמלי אהבה ושלום. אני רוצה פוני חלק שמסביבו מלופפת בנדנה ורודה, ווסט כחול מעל הסנטרופז הלבנים החדשים שלי. והכי חשוב-תוף מרים עם נוצות. זה והשירה שלי הם הכלים היחידים שאני יודעת לנגן עליהם. תמיד נותנים תוף מרים למי שלא יודע לעשות יותר מדי ורוצים שישתתף עם הלהקה.
בובי שולף עוד סיגריה. היא נגמרת מהר ואחריה הוא שולף מקטרת. הריחות סגולים, אין לטעות, מדובר באופיום. מאז שגילו את האופיום אנחנו מחליפים אותו באל.אס.די. הוא מעביר את המקטרת למושב האחורי לאחיו התאום, ג'יימי מקגי שנוסע איתנו ועם איימי שישנה לו עם הראש על הברכיים. כשהיא קמה היא שוזרת בשיערי צמות. כולנו ביחד מחפשים על המפה איזה פסטיבל ששמענו עליו בהפגנה האחרונה נגד ממשל ארצות הברית ומלחמת ויאטנם. וודסטוק או משהו בסגנון. נו מילא, גם ככה לא נשים לב למוזיקה עם כל הסמים מסביב.
שלט גדול של וודסטוק מקדם את פנינו. וגם הררי טינופת שמבשרים על מסיבה רצינית במקום. בחנייה אנחנו מגלים מאות אופנועים ומכוניות כמו שלנו. כל וואן יותר מושקע מהשני. הנה וואן מעניין של אחד, ג'ימי הנדריקס, בחור צבעוני חמוד עם גיטרה. מעניין אם הוא גם מופיע פה.
על הדשא מול הבמה הגדולה, אנשים רוקדים כשהמוזיקה מתחילה, למעשה כבר בבדיקת הבאלנאס. אבל גם כשהיא נפסקת. "סקס סמים ורוקנרול", השילוב הזה בטח יהפוך לשלאגר יום אחד. אוכלים, ישנים, מזדיינים, מעשנים, רוקדים, אוכלים ושוב מזדיינים. או מעשנים? בכל מקרה, זה מרגיש כמו מהפיכה שמתקרבת.
שום דבר כאן לא מזכיר את החווה שנטשתי, את אמא, את אבא ודוד לני לפני שנתיים. לטובת החופש, לטובת המהפיכה. הכל בזכות בובי, שראה אותי הולכת לבית הספר בגיל 16 , ילדה רזה עם צמות ומאז לא עזב אותי. בובי דואג לי. בובי ידאג לי לעולמים. יהיה לנו בית עם חצר, גינה, חוות אווזים ורדיו. אני אכין לו מאפה תפוחים בכל שבוע מפרי השדה. וכשיימאס לו, אכין עוגת גבינה מהחלמון של האווזים בקיץ. תמיד החלמון יותר עשיר בקיץ, אמא לימדה אותי. אז הם אוכלים יותר, האווזים.
אחרי שאנחנו מתמקמים על הדשא במקום שנכול לרוץ ממנו לבמה כשיהיה שיר טוב. אני מוציאה את צבעי הגואש שלי, מורידה חולצה, וניגשת לעלם חמודות שייצייר לי על החזה כוכבים, לבבות וצורות פסיכודליות. לידי בובי מתנשק עם איימי שכבר התתעוררה והם מתחילים לשכב על המחצלת הגדולה שלנו. "לעשות אהבה ולא מלחמה" כותב לי הבלונדיני ליד הפופיק. כשהצבע מתייבש, זה בדיוק מה שאנחנו עושים.
זה מה שקורה כשאני שומעת את ג'ניס ג'ופלין ומתחילה לדמיין. אבל מכל זה, הכי יש לי חשק עכשיו לפאי תפוחים אמריקאי דרומי כזה.
 
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נורמה ולא ג'ין