| 6/2009
הגיגי תל-אביב
יושבת על הבר עם בירה וצ'ייסר.
מתבוננת בידיד שלי ש' מנשנש עם עיניו את קהל הבחורות. הגענו יחד על האופנוע שלו. אם הוא יצוד הלילה, נפרגן לו ב"אחוות גברים" ואני כבר אמצא את דרכי חזרה במונית, כי האוטו חונה ליד הבית שלו בדרום תל אביב. ואכן, א' כרגיל הצליח בצייד. ואני קיפלתי מוקדם, רעבה, עייפה מעוד שבוע סוער. צועדת ברחוב העירני, הלכתי לנשנש בעצמי איזה אגס בנדיקט בשדרות רוטשילד. קצת זמן איכות עם עצמי. נוגסת בביקון וחושבת על משמעויות החיים. ככה זה כשאת בת 28 בתל אביב לבד בלילה ושתוייה, מחשבות רצות מצד אחד של ראשך המטופח ועתיר הגוונים, לצידו השני. זה וחרמנות, כי מה לעשות אלכוהול ומוזיקה זה שילוב שלא משאיר בחורה כמוני אדישה.
אז אחרי שהוא גמר, הוא חזר לאסוף אותי. "יש לי אחריות עלייך", הוא אמר החמוד. והאמת, שאם לא היה חוזר, זה היה מאכזב אותי ממש. אלנבי זה לא המקום הכי סימפטי לבחורה לבדה, בטח שלא ביום שישי בלילה, גם לא בדרך למונית ובטח שלא לבד עם נהג מונית.
לאלנבי יש את הקטע שלו. ללכת באלנבי בלילה זה גם כן קטע. הכל שורץ ג'וקים, חום לח של זיהום אוויר וטינופת מחבק כל אבן ברחוב הזה. הרחוב האהוב עליי, שינקין, ישן שנת ישרים. עשן של מכוניות, מהול בבליל קולות אנשים, צווחות של סירנות ואולי גם של זונות בוקעים מכל עבר. בכלל, בוקובסקי היה חוגג באלנבי. זה הרחוב היחיד שאני מרגישה ביזבוז להיות נקייה ורחוצה כשאני מהלכת בו. נראה לי שאפילו הזונות מרגישות טהורות כאן לעומת הזוהמה. ועדיין יש בו את הקסם שלו.
כשחזרנו קפצנו אליו לראות כמה דברים שהקליט ב"טי-וו", יס מקס או וואטאבר. ראינו סרט על אנשים שנבגדו על ידי בעליהם, נשותיהם. שמחתי שאני לא כזו, לא בוגדת ולא נבגדת. זה ילדותי בעיני. על הדרך ניסיתי לשכנע אותו לא לזרוק 2 ביצים שיונה הטילה לו על אדן החלון ממש קרוב למחבת איפה שהוא עלול לטגן אותן בלי סנטימנטים מיותרים. כן, דברים משונים מתרחשים בדירות אפלוליות בדרום תל-אביב.
על השולחן של איקאה בסלון, ראיתי שיירי שוטים מהזיון של מוקדם יותר. כוסות קטנות ומעוצבות. "להיות רווק תל אביבי זה זוועה", הוא אמר לי. הוא סיפר שהיא הקיאה לפני ששכבו ושמהר מאד ניפנף אותה במונית החוצה כי הגעילה אותו. "אני מתגעגע לזוגיות". תובנות של גיל 32, חשבתי לעצמי. "אני לא רוצה להיות אבא מבוגר", הוסיף. אוף נמאס לי, כל גבר שני בעיר הזאתי אומר את המשפט הזה ועדיין לא מוצא בחורה. ואחר כך, אולי מתוך געגוע לזוגיות, הוא הניף אותי באוויר והלכנו מכות בצחוק. זה תמיד כיף לי, אבל לפעמים זה גם קצת כואב, הם לא יודעים את הגבול ביןלתת לי לנצח לבאמת לנצח. אבל הוא חייב לי, כי אני כל הזמן יורדת עליו בטלפון והוא מרגיש צורך עז לעשות עם זה משהו.
וחשבתי לעצמי באותו הרגע - איזה מוזר. חיי. איך חיים בטווח של כלום זמן יכולים להשתנות מן הקצה אל הקצה. להיראות אחרת לגמרי. וכמה חופש יש לי עכשיו. וכמה חיי אחרים. ואולי זה ששיניתי את שמי הפרטי שינה גם אותי, כמו שאכן היה אמור לקרות. כי לפעמים, כשאני קמה בבוקר, והולכת לישון, או אוכלת לבד עם עצמי, אני כבר לא מרגישה כמו 'אני'. אני מרגישה אחרת. אני ששונה ממני. זה מאד מוזר העניין הזה.
אולי אני צריכה לחשוב על כל זה עם איזה בירה וצ'ייסר.
כתבתי כאן באריכות תלונות רבות על הוריי, אחותי והמגורים איתם באותו בית בגיל 28. זאת, אחרי 7 שנים של מגורים מחוץ לבית ברחבי תל-אביב. לאחר הכתיבה, חשתי לא בנוח עם זה. מחקתי הכל, כתיבה של שעה הלכה פייפן. נו, לפחות אוכל לישון בשקט הלילה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נורמה ולא ג'ין