| 7/2009
על גיטרה ושטויות של לילה
בגיל 16 קניתי את הגיטרה שלי מכספי הבייביסיטר שנאספו בעמל רב. חומה, אקוסטית, חמודה, לא מדהימה מדי, אלא פשוטה ללימודי נגינה. קניתי אותה מהשכנה שלי בקומה התשיעית, היא ניגנה מעולה ולימים, תאמינו או לא, הפכה לשכן שלי. קרן הפכה לאורי, כולל חגורת זין למראה התפוח בג'ינס.
אבל עוד בימים ששערה הבלונדיני הגולש היה מתבדר ברוח, אני וקרן היינו מופיעות יחד עם שירים של 'אואזיס' בבית ספר ללימודי נגינה כלי זמר בצ'כונה - היא מנגנת ואני שרה. אלה היו ימים יפים ורווים חלומות.
עברו השנים, המשכתי לשיר ולהופיע מדי פעם. בקטנה מאד. והגיטרה ניזנחה. ראיתי כל כך הרבה אנשים מוכשרים סביבי בתיכון, שלמדו שנים והיו מעולים וזה קצת הוריד לי. למעשה אם נדייק-קצת הרבה הוריד לי את המוטיבציה. אה, וגם אני מודה, הצד הפקצתי שלי רצה לגדל ציפורניים גם ביד שמאל, דבר שקצת מתנגש עם אקורד נקי.
אבל לאחרונה, חזרתי ללמוד את זה. הגיטרה הישנה שלי חוזרת במעט לחיים. וזה כיף לראות שזה גם פחות מסובך ממה שזכרתי. ברור שצריך אימונים והכל, אבל לנגן ברמה של חבר'ה מסביב למדורה, אם באמת יתחשק לי גם בשבוע הבא עדיין, ואני אשקיע קצת, זה אפשרי. נמקווה שלא אאבד עניין מהר מדי. הנה ההסבר- לאחרונה מישהו הגדיר בחורות צעירות כמו חתולות, קופצות על כל דבר, מאחד לשני בסקרנות וברצון להכיל הכל. אז ככה אני מרגישה בדיוק. גם אני כמו חתלתול שמאבד את תשומת הלב שלו מהר ומשתעמם עוד יותר מהר וצריך להספיק הרבה. אני גם אוהבת לישון הרבה כמו חתול, אבל זה כבר נושא לפוסט אחר.
בינתיים, אני אוחזת בגיטרה ומביטה אל התקרה.
דו"ח מצב חדר
מביטה אל התקרה. מאוורר תקרה גדול נמצא במקום שעד לא מזמן היתה מנורה מאובקת ולבנה.
בכלל כל מה שקשור לבית הורי הוא נוסטלגי ומלא אבק. אמרתי 'בית הוריי', כי את הבית הזה אני לא מחשיבה כ'בית ילדותי' ז"ל, שנחרב לפני כמה שנים לטובת בניין גבוה ופלצני. הזכרונות משם משום מה הרבה יותר צלולים ומלאים קסם של ילדות. ריח של שסק וגויאבה.
ליד המיטה שלי מתנוסס לו עיתון נשים כשלהו, ממנו אני עשויה לשאוב השראה לבגדים הבאים שאקנה. או לצע הלק הבא שאמרח. כולל צמר גפן, בין הבהונות. לאחרונה שמתי לב על שימוש רב בצמר גפן בין האצבעות ברגליים כשמורחים לק, במיוחד בסרטי צ'יק פלקס. ניסיתי את זה וגיליתי דבר מאד מוזר-זה בכלל לא משנה למריחת הלק אם יש הפרדת ציפורניים או לא. השאלה הנשאלת היא - מי מבין עיתוני הנשים התחיל עם הקנונייה הזו של חברות צמר הגפן על חשבונינו?!
בכל מקרה, עיתון הנשים שלי נמצא בעירבובייה של בשמים, לקים, אודמים, תכשיטים, מכתבים, בקבוק מים, ספרים, דיאודורנט וויטמינים עם אוריינטציה נשית - B 12 ונר הלילה שנועד להרגיע כאבי מחזור.
לידי פוסטר של כריס קורנל שמתעקש לעוף בכל פעם שהמאוור תקרה מופעל.
בשכיבה
שוכבת על המיטה, הלפטופ מונח על בטני, מעל כרית ורודה. זו כרית הצוואר שטיילתי איתה באוסטרליה כדי לישון בנסיעות ובטיסות. כן, שמתם לב כבר למוטיב הנשי פה ורוד, לק וזה. אני מביטה אל היד שלי. ביד ימין מתנוסס לו שטף דם ענקי תוצאה של בדיקת דם שעברתי לאחרונה. האחות עשתה לי "שמש", שזה במונחי צבא שם קוד להזיז את המחט מילימטר ועוד אחד ועוד אחד תוך כדי שאיבת דם, כי המחט לא נכנסה טוב בוריד. משזה לא צלח, היא דקרה אותי שוב ביד השנייה. "הוריד מתכווץ לך מרוב לחץ", היא טענה. מביטה אל יד שמאל שם הוריד נראה דווקא רגוע ביחס לטראומה שהבעלים שלו עברה.
אה ובהקשר הזה, שכחתי לספר אולי, אבל עברתי תאונה עם המכונית. נכנסתי לססטיסטיקה והאוטו שלי נכנס לגראז'. חיי בלונדינים. או שחורדינים. העיקר שהם נוטפים דבש בכמויות וסילאן בגלונים.
בברכת בוקר טוב למשכימים ולילה טוב למאחרים.
בפוסט הקודם דיברתי על עולמו של מיקימאוס,
שימו לב להצעת הנישואין המטורפת הזאת. מעלה קצת את הסטנדרטים לכולם...
ומנגד, לכל לחוצות החתונה- הנה רווקות לונדוניות שיצאו לרחוב והן רוקדות כולן יחד את הריקוד שיש בקליפ של ביונסה All the singles ladies
התוצאה מרהיבה:
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נורמה ולא ג'ין