לילות לבנים

הייתי רוצה להיות אותה תינוקת, שמנענעים אותה בעדינות בעריסה, עד שהיא נרדמת. הייתי רוצה שאמא תשיר שיר ערש ותחבק אותי ברכות. אבל אני זו לא התינוקת הזו.

הייתי רוצה להגיע לבית מצוחצח ונקי, אבל בבית שלי אמא לא מנקה, היא רק יושבת ומשמינה ואבא מנקה רק את הריצפה. הכל מלא אבק וחרקים קטנים אוכלי נייר משחקים איתי מחבואים מאחורי תמונות.

הייתי רוצה לבוא הביתה לריח תבשילים טעימים. אבל האוכל של אמא מגעיל. אם הוא לא יבש הוא שרוף, כשהוא לא שרוף הוא מתובלן בחוסר טעם. וכשהוא לא כזה, הוא איננו. ואז פתאום מנה חמה מקבלת טעם אחר, טעים יותר. האוכל של אמא נרקב במקרר, עד שהוא נזרק על מרכיביו לפח. אמא מבשלת לצאת ידי חובה. יש נשים שאל להן להתקרב למטבח.

הייתי רוצה להיות בבית שבו המים  תמיד חמים ומזמינים באמבטיה. אבל אמא ואבא חוסכים בחשמל, והשלטר של הדוד נמצא למעלה בקומה שלהם. "אבא, יש מים?" אני שואלת. "בטח. היתה  כל היום שמש", הוא עונה ביום גשום במיוחד בינואר. וכך בתמימות, מתוך תחושה עמוקה של "זה אבא שלי, הוא לא ישקר לי הפעם", אני שוב נכנסת עירומה למקלחת רק כדי לצאת, לצעוק עליו שהוא שקרן במילים יפות, ולעלות להדליק את הדוד. וחוזר חלילה. הייתי רוצה שיתקנו את הדוד, כי גם בקיץ, המים קרים. ושיחסכו ממני את שיחת ה"המס על המים עולה, אז צריך להתקלח מהר".

הייתי רוצה להיות בבית שבו לא חוסכים במזגן. מצב כמו אתמול שאני באה להתאמן ולהדליק מזגן ואמא עונה לי "אל תדליקי, קר לי", באמצע חודש יולי, הוא בלתי נסבל. וגם לקום משלולית זיעה כי מישהו כיבה את המזגן בשש בבוקר בדרכו לעבודה, זה גם שואה.

אני זוכרת את עצמי בגיל 3. אמא מלמדת אותי את המילים של 'אמא יקרה לי' ועוד שיר-'אמא מדוע הקיץ חלף'.

היא שרה איתי וכבר אז, אני זוכרת שלא התכוונתי לאף מילה.

או לפחות לא הבנתי מדוע שרים בכזו אהבה לאדם שהוא לא כזה נחמד ואהוב ורק מרביץ.

 ואולי בעצם, אני זו שסבלה מדיכאון של אחרי לידה.

הייתי רוצה אמא שתקנה איתי את החזייה הראשונה שלי. שתחליף איתי בגדים. שתשתף אותי בעולמה הפנימי.

במקום זה קיבלתי אמא שהרביצה לי בתור ילדה. שהתלוננתי עליה. ושעד היום יש לי זכרונות ילדות מרים ממנה.

הייתי רוצה אמא שהיא באמת אמא. ואבא שהוא באמת אבא. במקום זה קיבלתי אבא עבד נרצע לכל גחמה ואמא שהיא השולטת בבעלה ולעולם לא מרוצה. מדוע היא לא מרוצה?

הייתי רוצה אמא שחושבת על טובת ילדיה בראש ובראשונה. במקום זה קיבלתי אישה שבכל רגע נתון בוחנת כיצד לתעל את המצב לטובתה. כיצד לתעל את בנותיה לטובתה.

אולי בגלל זה, ישנן אימהות של אחרים שפגשתי בחיי ושבחרתי לאמץ. הן האכילו, והיו חמות אליי, אהבו אותי, וניהלו איתי שיחות נפש. הן היו כל כך טובות אליי שגרמו לי להרגיש לרגע אחד, ויחיד ומיוחד שאמא אין רק אחת.

בהקשר אחר, כרובי הזה פשוט גאון. כל מילה בסלע:

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=67167&blogcode=2906963