| 7/2009
אישהל'ה קטנה שנקראת אני
הפוסט הבא סקסיסטי משהו, יש שיאמרו. אחרים יגידו - הנה סוף סוף מישהי שמדברת תכל'ס. תכל'ס זה סוג של ריוויו על החיים שלי, ככה שאם זה יצא שוביניסטי, כנראה שנולדתי למישהי ששמה הוא לא עירית לינור.
(ירמיהו לא, כא): "כִּי בָרָא ה´ חֲדָשָׁה בָּאָרֶץ נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר"
להיות אישה זה לקנות בושם. להשפריץ ממנו בכמויות וללכת ברחוב כשאנשים מסובבים אחרייך את הראש. אני אוהבת להתיז בושם במחשוף, מאחורי האוזניים, על פרק היד ועל השיער. טוב נו, גם שם למטה לפעמים ב'מקום האסור' בשביל התחושה הזנותית וכי ככה הן עושות ביותר מדי סרטים.
תמיד ללכת על נעלי עקב, אולי מגפיים, לפעמים סנדלים גבוהות ולהביט קדימה. כי מה שבצד לא מעניין, "אני כוסית ואני מביטה ישר", משדרת לעולם. טוב, רק לפעמים, אם הוא גבוה ושרירי אז צריך להביט לו בעיניים ולא לשחרר את המבט.
שימלה יותר מחמיאה ממכנסים. גם חצאית. כל מה שחושף רגליים. תכונה נשית היא כמו היום, לאמץ לחיקי שימלה כחולה שעולה 500 שקל ולשכנע את עצמי שהמחיר מוצדק, כי יש לה עוד שכבה מלמטה לבנה (מעין שמלה לבנה בפני עצמה) וחגורה חומה דקה. והיא גם עושה טוסיק חמוד אש.
כשאת אישה את אנוסה להקשיב לחברות שלך מתחבטות באותן דילמות בהן את התחבטת. לפעים זה מעניין, אך לעיתים ממש לא. את חייבת להנהן, לחפור עמוק, להניד ראש בצער ולסנן את המילים "אידיוט", "מפגר", "רע" ו-"הוא לא שווה אותך" כמו מנטרה של רפיק בסדנת מין טנטרי בנגב. במקרה של לסביות תשנני "אידיוטית", "טיפשה", "רעה" ו-"היא לא שווה אותך".
"כל כבודה בת מלך פנימה" (תהלים מה, יד)
בים תמיד תתמרחי בשמן תינוקות ללוק כוכבת הפורנו המתחילה ובשביל לקבל את גוון הגזר אותו מיחצנים תדיר בעיתוני הנשים (ואולי גם סרטן, אבל זה פרט שולי לעומת הגלאם). יש להקפיד למשוח לק אדום לפני בואך לים, או למקום ציבורי בכלל, ולהצטייד במשקפי שמש בכדי שהחתיך ממול לא יקלוט שאת בוחנת אותו. אה, ובגד ים עם מחשוף נדיב, רצוי קשירה, רצוי לא שלם (אלא אם שמנת ממש).
אם עשני כרצונו, מדוע יצאתי כזו מבולבלת?
להיות אישה זה ליהנות ממצבים חסרי אונים. ג'וק במטבח, את לבד בבית, תוך כמה דקות הידיד התורן/חבר מגיע, כמו אביר על סוס לבן. שערו מתבדר ברוח, חמוש בקיי 500, גופיית ברוס וויליס ומבט נחוש, הוא מחנה את האופנוע ועולה למשימת החיסול. אחר-כך הוא יהנה ממשהו שוקלודי שהכנתי - טראפלס או עוגת שוקולד. זה נראה פשוט כל כך טוב בכרזות משנות החמישים, שהייתי חייבת לאמץ את התחביב. להיות אישה זה גם לדעת שיש שירות חדש בתל אביב של אופנועים מחסלי ג'וקים לעת מצוא.
אוהו..מצלמים אותי. איזה הפתעעעה!
שמואל א', פרק כ"ז "אישה טובה שכל"
לפעמים הבאסה בלהיות אישה זה ההורמונים. לבכות סתם ככה מסיפור מרגש בעיתון. לבכות סתם ככה כי פספסת את האוטובוס ואת תקועה בתחנה בחום. לבכות כי את מבינה שהתאהבת ואת לא יודעת אם זה שמח או מבאס. לבכות סתם ככה כי בא לי. ואם אני לא מסתובבת עם עיניים נפוחות, יש ימים שההורמונים הוכים אותי לבלאק ממבה קטלנית, "קיל ביל, סטייל. ואז, אבוי לזכר שנמצא בסביבה.
מצד שני ההורומנים, גורמים הלתענג על הקדשת שיר אהבה, על מילות אהבה. אין ספק שמדובר בברכה ובקללה בצידה. וזה עוד מבלי להכנס לימי המחזור הראויים להיקרא "ימי המחבוש".
יחסי אהבה-שינאה עם עצמך. ועם שאר העולם.
גם בר רפאלי קמה בבוקר ומתבאסת מול המראה. למה? ככה. זה הטבע, זה המנגנון. גם אם את רזה ועלית קילו, את מרגישה שמנה. גם אם את מהממת ויצא לך חצקון נסתר, את רואה רק אותו כל היום. וזה גם מה שהופך אותנו ליותר חינניות בעיני. למה השיער לא מסתדר? למה אלוהים ברא פריחות שנוטלות את הגריז הזה שנקרא נטורל פורמולה כדי לשוות לשיער הערווה שצמח על ראשן, מראה סמי-נורמלי? מיהו בוב הבנאי שהמציא את בניית הציפורניים? ומי הנאצי שחשקה נפשו במריטת שערות, ועוד שכלל זאת למכונה אימתנית?? ומה הקשר פירסינג בדגדגן? ומה לקרום בתולין, לקרום המחבר בין אצבעות ולקרום של השוקו, למה לכולם קוראים קרום לעזאזל?
להיות אישה זה לא לכתוב אך ורק על חיי המין שלך בישראבלוג, מו הבלוגרים הזכריים. אלא, להתמקד ברגשות. להיות נקבית. לנתח ת עצמך לדעת, ולכתוב פוסט רווי דילמות על מה זה להיות אישה.
ועכשיו אני בדרך לאמבטיית קצף לילית מפנקת, עם שמנים, מלחי פילינג בריח פאצ'ולי, נרות ומוזיקה. אני אישה, מותר לי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נורמה ולא ג'ין