לילות לבנים
בחורה - אישה - נערה שכותבת על מחשבות, תהיות, על גברים, על נשים, על יחסים. על שמח ועצוב. על שחור, על לבן.
בעיקר על מה שקורה לה בלילה לבן. |
| 8/2009
כמו צמח בר
חמישה חודשים הוא נמצא בבית החולים. כל כך הרבה זמן ולא היה לי אומץ לראות אותו במצב הזה.
מדי פעם אני מסתכלת בפייסבוק בתמונות שלו. בהתחלה מאחורי החיוך עם הגומות ראיתי קרחת. שיערו החל נושר. לפני כמה ימים ראיתי שאיפה שהיו פעם גבות, יש סימן לבן. הגבות נשרו גם הן. והעיניים עדיין מחייכות. גם כשהוא מחובר למוניטורים, אינפוזיה ומלא מכשירים שאין לי מושג מה הם עושים, הוא תמיד שומר על הגומות האופטימיות שלו.
והוא רק בן 18.
היום אחרי הרבה זמן דיברנו בטלפון. הוא עבר ניתוח נוסף. הפעם לכריתת עצם נגועה בגידול הסרטני. אחרי חודשים רבים, ציפו הרופאים לגלות שיפור במצב הגידול. הם צפו ל95% מוות של הגידול. אבל היום, התברר שהניתוח נכשל. הגוף לא מגיב לכימותראפיה החריפה והכי חזקה שיש. הגידול היה חי מאד. "הרופאים חסרי אונים".
שתקתי כשהוא בישר לי. גם הוא שתק. המשמעות, אי אפשר להעלות אותה על דל שפתיים בכלל. הילד קמל.
כל כך הרבה חלומות יש לאיש הזה. כל כך הרבה כישרון. תמיד חשבתי שמחשבה חיובית יכולה לנצח הכל, אז מה השתבש הפעם? ורק לפני כמה שנים, איבד את אביו בתאונת דרכים. ומאז למרות גילו, הפך הוא לאבא עבור האחים הקטנים שלו.
אני מפחדת לראות אותו כך בכאבו. מסרבת לעכל שהוא דועך. שנים שיש בי חרדת מוות. בן דודי הגדול נפטר מסרטן במוח כשהיה בן 6 בלבד. הוא תחילה הפך משותק בגלל הגידול, עד שסבתא שלי היתה צריכה לפתוח לו את עטיפת המסטיק בזוקה, כי לא הצליח עם יד אחת. אני הייתי בת חמש. במשך שנים חשבתי שאני הרגתי אותו. אחרי הכל פעם הוא דרך עליי בטעות והייתי איתו ברוגז ולא סלחתי לו. ובפעם אחרת, הפעם האחרונה שראיתי אותו, זה היה בבית חולים. לפני שהלכנו הביתה דרכתי לו על האינפוזיה והיא טיפה יצאה. הוא התחיל לצרוח ולבכות וזה היה שלב שאמא שלי אמרה לי 'בואי, הולכים הביתה'. אחרי כמה ימים, אבא בא לאסוף אותי מהגן. ישבתי במושב האחורי. הוא היה שקט. "ניר נפטר", הוא אמר לי בכל חנוק. ואני התחלתי לבכות "לא רוצה. לא רוצה!!". אבל הוא מת. ולא לוקחים ילדים בני חמש להלוויה. ואחר כך התחילו כל מיני שאלות קיומיות "אבא, מה קורה כשמתים? לאן מגיעים?". ולאבא, אין תשובות. רק עוד שאלות.
אז לפני 23 שנים זה היה ניר. עכשיו אני דואגת לבר. ביום רביעי אפגוש אותו בבית החולים לראשונה.
אומרים שאלוהים לוקח את הטובים שיהיו קרוב אליו. מה זה אומר עלינו?
הגולשים שרים
אחד מחברי להקת הפיל הכחול מסתייע בכסא גלגלים עקב תאונה שעבר. חברתו נשארה איתו גם אחרי שהפך משותק בפלג הגוף התחתון. השיר הזה מוקדש לה. לדעתי הוא מקסים, כמו גם הקליפ.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נורמה ולא ג'ין