הימים הם ימי הקיץ החמים והלחים. הלוקיישן מסיבת בריכה של חברה לכבוד יוםהולדתה.
לבשתי את מיטב מחלצותיי, כלומר לא הרבה, כלומר בגד ים. הצטיידתי בקופסת סיגריות, קרם הגנה, כובע מגניב וחברה נוספת.
פעם היה לי חבר שידע להגיד שהחורף מתקרב לפי התזוזה של הברזל הקטן בברך שלו. זה לא מה שאתם חושבים יא סוטים, לא הברזל הקטן הזה :-) - הוא קרע את הרצועות במשחק כדורסל וכשהידקו אותן, השאירו שם כמה מהדקי סיכות לא סימפטיים. "תתכונני, מחר ירד גשם" בישר לי הדני רופ הפרטי שלי דאז. ולרוב גם צדק. היום אין חבר, אבל יש יכולת לזהות חילופי עונות. לכן, כל דקת ים בריכה וחבר'ה מבורכת!
מוזיקה ברקע, אווירה של חופש ונעורים.
מתפשטת לאט לצלילי מוש, קולטת מבט של ההוא מהקצה השני. די חמוד הבחור. נשארת עם בגד-ים, זה הסימן שלו לגשת...מדברים קצת, מקשקשים. הוא מעשן ירוק ונותן לי גם. אני שומרת על פאסון כיאה לליידי, או ליידי ואנאבי. פתאום הוא חוזר מרים אותי על כתפיו, ובום - קופץ איתי למים. בפעם הראשונה זה היה מבהיל וכיף ולווה בצרחות היסטריות מצידי. בפעם השנייה כשהוא עשה את זה, אוי הברוך, נפלתי על עצמי קלאמזי שכמוני, ודפקתי את היד בצד של הבריכה. הפעם גם צעקתי אבל מכאב. אני חושבת שגם ירדה לי דימעה.
תמונה אחת - כולם מסביבי. היא רצה עם קרח מהמקרר היישר ליד הנפוחה כעת שלי.
מונה הבאה - והנה בחורה בבגד ים וכאבי תופת מובהלת לבית חולים. והנה הבחור החמוד דואג, נכנס איתי למיון וגם יוצא איתי ועם גבס. פעם ראשונה שיש לי גבס בחיי ואוי, זה לא נעים ורומנטי כמו שדמיינתי.
אז הפוסט הזה אולי קצר, אבל לקח לי המון זמן להקליד אותו ביד שמאל.
מישהו רוצה לכתוב לי משהו על הגבס?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נורמה ולא ג'ין