היא היתה ילדה של הגלים. שיער בהיר. שדופה. המון נמשים.
הכרנו בעבודה ומיד התחברנו. אני הייתי בחורה תמימה אחרי צבא והיא הייתה עבורי האחות הגדולה שמעולם לא הייתה לי. הערצתי אותה. היא הכירה לי את תל-אביב בכל המובנים. עד שהכרתי אותה חשבתי שבזל זה רק בחו"ל. כשישבתי שם לראשונה איתה בבית קפה, השתוממתי וחשבתי שבזל באמת נראה כמו מקום אחר. והיא שנולדה בתל-אביב צחקה.
היא היתה קארי ברדשו. דפקה הופעות מושקעות לעבודה בבגדי מעצבים. התאפרה, הסתרקה, צבעה שיערה בזהוב והגיעה קורנת. היא גררה אותי לכתומנטה לקנות חגורה שיקית או שימלה שמעולם לא לבשתי במאות שקלים. היא הכירה לי את קאלה, גם חנות מעצבים. היא הרביצה בי תורה בכל הקשור לאופנה ושיער. היו לה מנויים למגזיני האופנה הנחשבים בעולם ושעות היא דיברה על זה. כן, היא סוג של לימדה אותי מה זו פאקצה תל-אביבית.
היא היתה אוספת אותי באוטו הקטן שלה ואחר כך שעות היינו יושבות בדירה המעוצבת שלה. באותה עת היא סילקה את השותף וגרה לבד. בכיף שלנו שותות תה עם ג'ינג'ר ומדברות על בחורים. "אני אעשה לנו אווירה", היא היתה אומרת ומדליקה קטורת ונרות ברחבי הבית. בהחלט היה נעים אצלה. היא היתה בעיקר מדברת על ילדי הגלים, "הגולשים" אותם כה אהבה ושפגעו בה לרוב כי את הים אהבו יותר ממנה. ואחר כך בחורות אחרות אהבו יותר ממנה. כך יצא שגם שעות בילינו איתם בים, מול הגלים. היא צילמה ותיעדה אותם בהערצה.
סקס. זה היה נושא אחר שבו היא כיכבה. בתקופה שסרטי הפורנו היו משודרים חינם, זה מה שהיה דלוק אצלה בטלוויזיה כל העת. יושבת עם ג'וינט, מביטה במסך וצוחקת מהתחת של ההיא והבולבול של ההוא. שואפת ונושפת עם חיוך גדול, למרות שאסור לה בכלל לעשן (אפילפסיה). היא מתארת לי מציצות וסצינות סקס על המיטה שלה. נראה לי בדיעבד שהיא היתה יותר טובה בלדבר על זה מאשר לעשות את זה, אבל אולי אני טועה. בכל מקרה זו היתה אחלה שטיפת מוח לילדה בת 20.

Fashion Baby
אחר כך היא הכירה לי סושיות. בתי קפה מיתולוגיים. ואת ה-מועדונים הנחשבים בתל אביב, אלה שנכנסים אליהם מדלת מסתובבת שנראית מבחוץ כמו קיוסק/מרפאה/תשלימו לבד. וצילמה סרטים דוקומנטרים. וגררה אותי למסיבות ברנז'איות בבתים ישנים ביפו בהן הסמים מושתלים באוכל, שתייה והמוזיקה מורכבת מבומים מונוטוניים. היה כיף.
ואז הגיע הריב.
פרידה מאקס שלי הובילה להצעה נדיבה לבוא לגור אצלה עד שאמצא דירה. בהתחלה היא הציעה שאשלם רק חשבונות, כי יש לה חדר ריק ופנוי חסר שימוש. שמחתי. עברתי. פתאום היא דרשה תשלום עבור שכר דירה בהפתעה, כי "זו דירה של ההורים" והם דרשו ממנה. שילמתי. אבל אז היא החליטה שהשקל עלה והיא רוצה עוד כסף. קטנוני. שילמתי. ופתאום יש גם מנקה בדירה. שילמתי. ופתאום אין מים חמים והיא מעדיפה שלא נדליק דוד, אחרי שהיא נכנסה להתקלח. החרשתי. הייתי בתקופה קשה, אבל היא לא דיברה איתי פתאום על כלום. היא התכנסה בעולמה. ישנה על הספה מובטלת בחוסר מעש בצורה הכי לא 'פאשיין' שיש.
שרדתי שם חודש אחד בלבד עד שזה נגמר בפיצוץ.
לא עוד שיחות על בחורים, גולשים, אופנה וסרטים. לא עוד לבוא לנחם את ליבה השבור בגלל עוד בחור שראה כי טוב וראה מיד כי רע והתחתן מיד אחריה עם נבורישית, כי גברת ברדשאו לא היתה האחת. לא עוד בתי קפה אופנתיים עם סלט ג'אלה. כן יש דבר כזה. לא עוד סרטים דוקומנטרים ואחרים בהם עסקה לפרנסתה.
ניתקתי קשר. היא ניסתה להתנצל "החברות שלנו חשובה לי יותר מכסף", אמרה. אבל הייתי במקום אחר. פגועה.
פה ושם עוד נתקלנו אחת בשנייה בטעות במסיבות בתל-אביב. אבל הקסם של החברות לא חזר.
היום התבוננתי בה בפייסבוק. היא עדיין רווקה. עדיין יפה. נראית בוגרת יותר. פניה חרושות קמטים בגיל 35. היא עדיין משדרת תום ושימחת חיים. ממש לא משדרת סקס. באחת התמונות בהן היא מצולמת ליד התינוק של אחותה הקטנה, זה עשה לי קצת עצוב בשבילה על הלב.
אני אוהבת אותך גברת ברדשאו. מקווה שתסלחי לי ונוכל לחזור לדבר על מגפוני פראדה ירוקים עם עלעלי זהב. אשמח לשבת איתך לאכול סושי, להתבונן בווג האחרון ולקבל השראה לתלבושת מנקרת עיניים. אני מתגעגת לשיחות על אומנות וגוונים בשיער.
מקווה שתעני לי על ההודעה ששלחתי לך...
עריכה:
אה, ואתמול בלילה האקס המיתולוגי התחתן. אמא שלו עוד הספיקה להתקשר לשאול מה נשמע. כמובן שלא הוזמנו...איזה הזוי