לילות לבנים

חורף. הגשם מדי פעם מבליח ומטפטף על העורף.

אחרי תקופה ארוכה בגלות, כלומר בבית אמאבא בפרבר מחוץ לתל אביב, חזרתי לביקור קצר בעיר בבית של חברה בחו"ל.

לפעמים נדמה דבר לא משתנה הכל חוזר על עצמו כמו דלת מסתובבת - הפיצה אותה פיצה. החיוך של מוכרת הפיצה נותר ממורמר כשהיה. האלכוהול אותו אלכוהול. העבודה אותה עבודה והאנשים בעבודה הם גם זהים.

אז מה משתנה?

יושבת לי עם המחשב הקטן שלי בבית קפה בשכונת פלורנטין, אותה שכונה שסטטיסטית 80 אחוז גברים, רובם מוזיקאים, ו-20 אחוז בנות. בנות אתן מוזמנות להפיץ את השמועה.

מתקתקת במחשב. תיק ותוק, רווח ושוב תיק ותוק. מולי יושב אמן, עם מכחול, וצבע שחור.הוא נוגע קלו עם מכחולו בצבע, ובודק על הדף את הגוון, עד שמשיג את מבוקשו. הוא מצייר אותי ועוד כמה עוברי אורח. מסיים לשתות את הקפה שלו, לקרוא עיתונים וזז. מאחורי יושבים שני פקאצת - בת ובן ודנים באיזה מופע שהם מארגנים ובו הם מתכננים להקדיש גם שיר לרונה רמון. הבחור מתלהב "תחשבי ששלושתם יעלו ואז הם יפנו לרונה ויתחילו לשיר לה -'יש לך פה עניין עם פועלי בניין שאוהבים אותך, עד ראש הגג'". היא פחות נלהבת. אבל עדיין תחושה של עשייה אומנותית אופפת את בית הקפה הזה. מצד ימין יושב בחור עם לפטופ מגניב מבטים. בכל פעם שאני מביטה לכיוונו הוא מסיט את מבטו. פחדן. דווקא די חמוד. בכלל הגברים בפלורנטים יש להם לוק חמוד של סטלנים אמנים. מצד שמאל, זוג עםלפטופ דנים בצילומים שכן או לא יכנסו לגלריה.

במשך יומיים-שלושה הספקתי להתיידד עם המוזיקאי מהסושי, המוזיקאי מהמבורגר, עם צייר, צלם, חובב כדורגל ופלאפל נטול טלוויזיה, אופיר אחד ומלצרית. נשמע כמו קאסט מתאים לעונה הבאה של הישרדות. בתכל'ס,כשחושבים על זה, כל קבוצה ל אנשים שסתם קחו מרחוב ותשימו בהישרדות - יצא מעניין. בכל ריאליטי. כי אנשים זה דבר מעניין ולא צריך להגיד בארדו' או 'עבאדן' בשביל זה. לא צריך לברור בפינצטה. מבחינתי קופאית מהסופר, פועל בניין, נהגת מונית, סטודנט למשפטים וכו אקראיים יעשו גם כן את העבודה. אז על מי הם עובדים עם האודישנים האלה?

ואגב, שאלה - תל אביב מלאה במודעות מפוברקות המבשרות על הופעות בישראל של ג'ימי הנדריקס, קורט קוביין וג'ון לנון. מישהו יודע מי מסתתר מאחוריהן?

כמה שהעיר הזו שונה מהבית של פרברים.

אחד השירים שאני יותר אוהבת...מתקשר למגעילות של הפרברים. קודם המקור:

ועכשיו הנה ילד בן 7 שר את אותו שיר של Green day:

הוא קצת חופרלקראת הסוף, אבל זה חמוד...כולל הקללות מהשיר.