לילות לבנים

מאד משונה איך התחפושת משפיעה על הבן אדם. הוא דווקא פחות חנוט באישיותו ועדיין - כל בוקר הוא קם פותח את הארון השחור הרחב. ומתלבט "המממ...מה אני אלבש היום? את הבגד המשעמם האפור מס.8 ? את הבגד השחור מס.7 כי הקודם במכבסה? בסוף הוא בוחר בדגם ביניים אפור כהה כהה. הוא מספיק להוריד את הכלב לפיפי של הבוקר, לאסוף את הגללים בשקית ולחזור הביתה, להביט פעם אחרונה בכותרת העיתון לפני שהוא ממשיך ביומו העמוס.

בדרך לאוטו הוא שותה עוד שלוק מהקפה, ומנגב בגסות כמה טיפות סוררות שזלגו על מכנסיו. "בישיבת הממשלה לא ישימו לב" הוא משכנע את עצמו. הוא מחליט להיות מנומס ומתעניין בשלומו של המאבטח, אם הוא וזוגתו מצאו כבר אולם חתונות. המאבטח עונה שלא ושהם עדיין מחפשים. שניהם שותקים כי אין עוד מה לומר בנושא.

הוא מעיף מבט אחרון לכיוון הבית, ונכנס לאוטו. הנהג נוסע והוא מסתכל אחורה לרחוב המתעורר, השעה כבר שש. נוסע וחושב שממרומי חשיבותו הוא בכל זאת חש קצת עלוב. בהחלט היה מעדיף להיות עכשיו בפסטיבל מוזיקה בברלין או על חוף הים לשתות בירה ולראות כדורגל. אבל הוא לא ממש יכול.

בערב הוא מרגיש שהוא מתעורר לחיים. מתחילים האס.אם.אסים ולבסוף ההחלטה - יוצאים לשתות. שר בישראל ושתי בחורות צעירות. המקום –הפאב הקבוע מתחת לבית. איפה שהוא נהנה לתקלט מדי פעם ולהרגיש שוב צעיר וחסר אחריות.

הגענו לפניו. הוא היה בדרך חזרה מירושלים והתעכב. הזמנתי וויסקי והיא המקורבת אליו, וודקה. מי אמר שבחורות לא יודעות לשתות. עד שהגיע פיתחנו מערכת יחסים חברית עם הברמן. מקשקשים צוחקים, נהנים מהחיים ואז הוא נכנס. כמו הארי פוטר באיזה כישוף מהיר הוא מבליח ומתיישב ביננו. המאבטח נשאר בחוץ. ואיתו התחפושת. הזמן עובר והשעה כבר לוחשת לחצות. במקום ארשת פנים רצינית - חיוך, טי שרט שמעליה חולצת פלנל סטייל קורט קוביין עם ילדי סיאטל של הניינטיז וחצי ליטר בירה. כבר מכירים אותו שם. צ'ייסרים זורמים כיד המלך. השר מתעניין בשאלות אישיות ואחרות. יש גם דיבור על ענייני עבודה.

ואז כמו סינדרלה, בחצות הדלעת מבצבצת מבעד לחיי הלילה. "יש ועדה על הבוקר" הוא אומר. הוא אורז את הנאת החיים הקטנה, את פרצופו האמיתי ויוצא החוצה אל העולם.

הוא עולה הביתה, נושק לאישתו היפה, מביט בתוצאות של משחק הכדורגל. ובלילה על הכרית כבר מנקרת בו המחשבה ולתוכה הוא גם נרדם "מה אני אלבש מחר?"