מוזיקת פתיחה לתוכנית. אישה עם סקסופון. המצלמה מתעכבת בזום איטי על הגיטריסט. בסוויפט עוברת המצלמה לקלידן. הקלידן מחייך למצלמה ופורט על כל הקלידים מלמעלה למטה בבת אחת. יאיר נכנס לאולפן. ג'ל בשיער, חיוך מבויש ידיים שריריות מדי סופקות אחת את השנייה במגע של אהבה עצמית. דממה.
"צופים וצופות יקרים. התגעגעתי. שמח שהצטרפתם לעונה החדשה בתוכנית האירוח האישית שלי - 'יאיר'. והערב, יש לנו אורחת מיוחדת, הבלוגרית נורמה ולא ג'ין תהיה כאן עוד מעט. כן, כן על הספה הזו. הבמאי לוחש לי באוזניה שהיא לובשת שמלת קולר בעיצוב מיוחד שתפיל אתכם מכורסת הטלוויזיה בבית. אז יש למה לחכות. ובינתיים פ-ר-ס-ו-מ-ו-ת !!".
כפתור הלייב במצלמה כבה. פרסומת לדני ולחיתולים במסך הסמוך. בינתיים בחדר איפור מאפרים לי את המחשוף. אודם-יש.לק כתום-יש. נעלי עקב אדומים -יש.
"ו...חזרנו", יאיר נראה נרגש. הוא מלטף באגביות את קוצי הג'ל שלו ופונה להישיר מבט למצלמה."בלי הרבה עיכובים, אני מזמין לאולפן את האישה והאגדה, תושבת תל אביב בהווה ורמת גן בעבר. אבל לפני כן-כמה עובדות על נורמה עבורכם צופים וצופות יקרים ויקרות:
בגיל 20 היא עזבה את הבית, רק כדי לחזור אליו שוב בגיל 28 ולעזוב שוב בגיל 29. היא שונאת חומוס ולכן משכנעת את עצמה שהיא מאומצת. המקום החביב עליה הוא הים, בכל שעה שהיא. לפני כחודש, דחתה על הסף חיזוריו של סלב מקומי שאותו כינתה בעיני חברותיה 'חתיך כמו ברבי קן אך נטול בינה'. יש לה הומלס משתעל מתחת לבית. היא קונה ויטמינים רק בשביל לשכוח לקחת אותם עד שהם נרקבים על המדף ופגי תוקף. יש לה חולשה ללבנים סקסיים ולמוצרי טיפוח לעור שמריחים טוב. ולנרות. היא מברמנת לעיתים. היא השתתפה בקליפ עם כוכב הוליוודי. היא לא פקאצה, לא צפונבונית אבל גם לא ערסית. אין לה הגדרה של ממש ולמרות הכל, היא עדיין שמרה על תכונה אחת בולטת - תמימות. קבלו במחיאות כפיים - נורמה".
נכנסת לאולפן, שמלת מיני, שיער בוהק, עיני חתול גדולות, סומק קל של מבוכה ושפתי שני. מחקה את יאיר ובתנועה אגבית מעבירה יד בשיער. אחר כך שצפיתי בזה בבית אמרתי לעצמי שאגביות באמת מצטלמת נהדר. חיבוק מהיר ושתי נשיקות על הלחי משל אנו חברים ותיקים. דממה באולפן.
יאיר מוזג לימונדה עם נענע. מודה לו. הנה מתחילים.
יאיר: "נורמה יקירתי, הזמנו אותך לכאן היום כדי לשוחח קצת על החיים בתור רווקה תל אביבית עצמאית - איך החיים?"
נורמה: "אתה יודע יאירק'ה, אפשר לקרוא לך יאירק'ה או שליהי לא מרשה?"
יאיר: "אפשר, אפשר".
נורמה: "אז שיהיה,יאירק'ה. החיים דבש. חברות, מסיבות, מוזיקה מצוינת שבוקעת מבית הקפה הסמוך לבית. אבל הכי כיף, תחושה שאתה בא הביתה בסוף היום למיטה שאתה אוהב, מותש ממאורעות העיר ומרגיש עטוף ברוגע אינסופי".
יאיר: "זה נכון מה שאומרים על תל אביב?שזו עיר החטאים? עיר של ריקנות? סקס מזדמן נטול משמעות? רווקים בני חמישים שמסרבים להתבגר?"
נורמה: "הכל בעיני המתבונן. אני מאמינה שגם כאן, מאחורי הרווקים הזקנים, הסמים, האלכוהול, הפיק אפ ברז יש נשמות טובות. יש תמימות. יש אנשים שלא נכנעים לפוזה מול החבר'ה ולחיי הריקנות. אני לא מאמינה בעיר החטאים. אני מאמינה שחטאים נמצאים בכל מקום, גם מחוץ לתל אביב, כמו שמעשים טובים יכולים להתקיים גם בתל אביב. ואני בוחרת בחיי התום. למעשה יאיר, אני פה רק במקרה. אני רק אורחת פורחת בעיר הזו בדרך לדבר האמיתי - החיים בטבע, בהרמוניה, בשלווה עצמית ופנימית עם אהבה עצמית ואהבה זוגית לכשתבוא. הדבר האמיתי זה לא לצאת כל ערב ולבזבז כסף על אלכוהול. זה לא מעניין אותי".
יאיר: "ובכל זאת - יש משהו מרגש בלצאת ערב אחר ערב, לא?"
נורמה: "ודאי שלצאת עם חברות זה כיף. וגם כשאגור מחוץ לתל אביב ביום מן הימים אמשיך לצאת לעיר כדי לנשום פיח, להתאוורר. כמובן שגם מחניף לאגו הבלאגן שבעיר הזאתי. אבל וואלה יאירק'ה, פאב נסגר. פאב אחר נפתח בדיוק באותו מקום שהיה בו הפאב הקודם רק עם שם חדש. התאריך בלוח השנה מתחלף ועוד שנה עוברת. הכל אותו דבר. אשים אותו הדבר הבחורות זהות וגם הבחורים. אפילו המוזיקה אותו הדבר. הכלבים נובחים, השיירה עוברת. הכל חולף. כמו השיר - אנחנו רק אבק ברוח".
יאיר: "שיר נהדר נורמה. אני מכיר אותו, שיר נהדר. מיד ממשיכים".
הפסקת פרסומות נוספת. גבינה של תנובה. TNT וFOX. פרומו לתחקיר של אילנה דיין. ו... השיחה ממשיכה.
יאיר: "חזרנו לשוחח עם האישה, נערה, ילדה שלפניי. מאחורי כל החיוכים, מה הכי מאכזב אותך בימים אלה".
נורמה: "בחורות".
יאיר המופתע: "בחורות?"
נורמה: "כן. בחורות. יש פה אמזונות בתל אביב. נשים שהתקלקלו. בחורות שחיות כמו בחורים מקולקלים. טורפות גברים. מנטרלות רגשות. וזה מאכזב אותי, הדבר הזה שהן הופכות אליו - רווק תל אביבי מנייאק. כי רווק תל אביב זה משהו מגעיל גם כשהוא בא במקור - בגבר, לא רק באישה".
יאיר: "נתקלים בזה הרבה בתופעה הזו של נשים-גברים?"
נורמה: "בוודאי. יש לי למשל חברה שלא מסוגלת לנהל זוגיות בלי לבגוד וזה מגעיל אותי. היא מגעילה אותי. אני חושבת שהפמיניזם צמח בעשור האחרון למשהו חדש-נאו-פמיניזם שהוא קטלני ומסוכן עבור נשים. אני לא אומרת שאישה צריכה להיות הבחורה הקטנה בבית, לבשל ולנקות, אישה כן צריכה לנהל משק משותף עם בן זוג שעוזר לה ובמקביל לפתח את עצמה בקריירה ולימודים. אבל כן יש משהו במבנה המסורתי שהיה נכון יותר עבור נשים וגם כיבד אותן יותר".
בשלב הזה אני מושיטה ידיים אחורה בכדי להוריד את החזייה, 75 C לסקרנים, ולשרוף אותה בשידור חי עם מצית שהכנתי מבעוד מועד. הבעיה - נזכרתי שאני בלי חזייה היום. הפתרון - בחורה מהקהל זורקת לעברי חזייה. תוך 30 שניות לא נשאר דבר פרט לברזל לוהט. אני מרגישה כמו מרסל דושאמפ והמשתנה. מרסלה דושאמפה בשבילכם.
בתום האקט, יאיר מביט בי במבט מרוכך שמתחלף שוב במבט אוהב. כלפי עצמו. "את יודעת שאני מתאגרף חובב?" הוא אומר (באגביות) ומצביע על צמד שרירים בגודל של הראש שלי. הוא שולף זוג כפפות עבורו וזוג נוסף מעוטר בלבבות עבורי. יחד אנחנו מדגימים את מה שהוא מכנה בתוכניתו החדשה - פינת 'הוצאת הקיטור של מלחמת המינים'. הרעיון די פשוט, אנחנו מנהלים קרב איגרוף בשידור חי. יאיר חוטף קטנה לסנטר. אופס. גאלפ. היד שלי כואבת מזה רצח. אני בורחת ומנסה תוך כדי מנוסה כשהוא מתקרב להכות שוב. הצלחתי? "נתתי לך לנצח", הוא ממלמל בזמן שהוא נופל מעולף על רצפת הפרקט הקרה. "כן גבירותיי ורבותי, בעיקר רבותי", אני פונה לצופים בבית - "האשכים. נקודת התורפה שלכם, הדבר שמנחה אתכם בחיים, הדבר שמפיל אתכם בחיים - אשכים".
בהפסקת הפרסומות הבאה מככבת לה פרסומת לויאגרה. כתוביות. יאיר על הרגליים מודה לכולם. אני קדה קידה. מוזיקת סיום. מחיאות כפיים.
ואני בכלל חשבתי לכתוב את זה אחרי שקראתי כתבה על כך שיש קונדום לנשים שמשווק עכשיו בלחץ. מעניין אם הוא בא בטעמים:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נורמה ולא ג'ין