לילות לבנים
בחורה - אישה - נערה שכותבת על מחשבות, תהיות, על גברים, על נשים, על יחסים. על שמח ועצוב. על שחור, על לבן.
בעיקר על מה שקורה לה בלילה לבן. |
| 8/2010
פוסט שיכורה. נפילה.
תזכורת לעצמי - לא לצאת עם ילדים בני 25. לא משנה כמה הם חמודים. ועם שפתיים עבות וחושניות. ומבט חודרני. וגוף קטלני עם ריבועים. וסנדלי שורש וחולצה גזורה. ופויקה!
עוד תזכורת-לא לצאת עם אנשים לפני טיול גדול. במיוחד אם אני בן אדם כמוני, בדיוק כמו שאני שמסוגל להיקשר גם למוכר במכולת השכונתית. מסוגלת להיקשר לאנשים שעבדתי איתם פעם פעמיים ואז לקרוא מודעת אבל שהם נפטרו, אחרי שלא ראיתי אותם 6 שנים ולבכות כאילו הכרתי אותם 20 שנה.
תזכורת לעצמי - אנשים שמתכתבים איתם באינטרנט ויש להם 10 תמונות (בלבד) בפייסבוק, כנראה לא ייראו כמו עצמם במציאות. משהו שם לא יעבוד. השיניים תמיד יהיו בולטות יותר מבתמונה. הדיבור יישמע אחרת מהשיחות בטלפון. הריח יהיה אחר מהדימיון. וגם השתייה, איכשהו הטעם של האלכוהול פתאום שונה מבעבר. ובכל זאת, מקפיצים שוטים ורוקדים כאילו מת העולם. ואולי באמת מת העולם? אני ודאי שתויה מדי מכדי להבחין בזה.
אבל בחזרה לבחורים בני 25 - די. אני מדמיינת שאני אחותי הגדולה של עצמי ואני נוזפת בעצמי כרגע (בהיעדר אחות גדולה באמת) -תתבגרי כבר! את בת 29, לא ילדה. מפסיקה להימשך לגברים אחרי גיל 34-5. יוצאת עם ילדים שחושבים שאת חיילת מהבסיס שלהם, מגלים שאת רק נראית ומתנהגת כמו ואז את מגלה שאולי בא לך על בחורים "בשלים" יותר. נראית כמו חיילת, הא... לפחות זה מה שהם מספרים לך כשהם מתחילים איתך, ואז את מגלה שהם בדרך לכבוש את העולם. ומה איתי? גם אני רוצה לכבוש את העולם!! אל תכבשו אותי רק תעשו טובה...כי אני מסתבר רגישה מדי בשביל 'לזרום'.
אני רוצה לטייל.
לעזאזל, אני מובטלת, יש לי אמנם שכר דירה ומכונית על הראש, אבל יש לי פיצויים. ואני צעירה. ואני מאמינה ש'שתה היום כי מחר תמות'. אבל מה עם החתולה? מי יהיה בדירה? וממה אני רוצה לברוח?
הלווואי שהיו ידיים גבריות שהיו עוצרות אותי עכשיו מלכתוב שיכורה. אבל אין.
אני נמצאת באחת התקופות הכי מחוזרות בחיי. כמעט כל יום דייט עם בחור אחר. כל אחד יותר מוצלח מהשני. כולם רואי חשבון, עורכי דין, טייסים, מנהלים, בחורים באמת כמו שהאמא הרומניה אומרת "ברמה". ואני מרגישה שאני בשלה, מוכנה, פתוחה להיכרות חדשה ולאהבה. הפייסבוק שלי מוצף בלפחות 4 פניות ביום מבחורים זרים. ועדיין, הבחור שאני הכי מעדיפה כרגע הוא ג'וני, ג'וני רד, וויסקי עם קרח ככה נקי.
אני לא עצמי. ורע לי עם זה. ואני כן עצמי. ורע לי גם עם זה.
ובא לי להיות חסרת אחריות. ושמישהו ייקח כבר את ההגה לפני שאפול. אני מרגישה לפני נפילה. ועכשיו אני שיכורה. ויורדות לי דמעות. ואני אפילו לא יודעת למה. אני רק יודעת שמשהו בפאזל הזה, שנקרא חיי, לא מסתדר.
ואני בכלל לא בחרתי בזה. לא בחרתי להיות רגישה מדי בלי שליטה. ולא בחרתי להיולד. ולא בחרתי להיות מתוסבכת. אבל זו אני ואין לי ברירה אלא להתמודד עם זה ולזכור שאני כזו וזה עובר.
בדרך כלל שאני שיכורה אני שמחה. אבל הפעם לא.
והוא, הבחור מהתמונות והצ'אטים, אחד מאלה שהתחילו איתי בפייסבוק סימס לי לפני דקה-"חבל שלא נישקתי אותך" ואני עניתי על אוטומט "באמת חבל". ובכלל לא רציתי ממנו נשיקה! ואני רוצה שההוא מהתמונות יופיע, ולא מי שהגיע בעולם האמיתי שבכלל היה לו במציאות זקן ג'ינג'י ושיער שחור. והוא היה חמוד אבל הסקס אפיל נעלם. והוא סיפר לי שרקד פעם ב-'אומן 17' בתוך כלוב עם טייץ ונצנצים תמורת 400 שקל כסטודנט. וזה הצחיק אותי. אבל גם עשה לי עצוב. והאבסנט שהזמין לנו הרגיע אותי. לחצי שעה אולי.
רכבת הרים רגשית. עירבוב משקאות שבא לא טוב. הראש שלי כבד. וגם המציאות ממנה אני בורחת. הכל כבד עליי. פאק. איך הזמן טס וכלום לא משתנה.
וכן, כנראה שכן. מת העולם.
HELP!!!
הצילו. טובעת
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נורמה ולא ג'ין