לילות לבנים

בסוף לא התאפקתי. 

הייתי חייבת לכתוב לאקס הרוקר שהבלדה שכתב בעקבות הפרידה שלנו http://www.myspace.com/guiltymind/music/songs/she-ain-39-t-here-anymore-77415921 מדהימה וריגשה אותי מאד.

זה כמובן הוביל במהרה לתכתובת ספרותית עם ציטוטים שלו משירי רחל (גן נעול) ועוד כל מיני. הוא ביקש שאם אין בכוונתי לחזור אליו שאימנע מקשר. הכל או כלום. אמרתי לו שאני מכבדת את בקשתו וצירפתי ציטוט כקונטרה, גם הוא משיר של רחל שנקרא 'אתה הוא הקץ' שהולך כך:

"אקבל את הדין, אין תלונה בלבבי, 
הן אדמו שקיעותי וטהר שחרי, 
ופרחים חייכו בצידי נתיבי 
בעברי"

ובאמת כך הרגשתי שזה בעברי, עם חיוך. בהמשך זה הוביל לתהיה שלו מהבוקר במייל אם אני רוצה כוס בירה לזכר הימים הטובים. העדפתי לא לענות ולהשאיר את הדברים כך. הבנתי ששוב אני פותחת פה פצע שלא הגליד. אני לא נמשכת אליו. לא רוצה אותו. פשוט לא.

אבל אומרים שאם אתה רוצה לגרום לאלוהים לצחוק תתכנן תוכניות. וכך לאחר שהחלטתי שלא להגיב על הצעת הבירה בחיוב, הלכתי לי ברחוב רוטשילד ולפתע אני רואה בשדרה את מי אם לא...מר אקס דה רוקר. צחוק הגורל. 

חברתי שני השאירה אותנו לבד. דיברנו. הוא ניסה לחזור. ניסיתי להתחמק ולא לפגוע ברגשותיו. סיפרתי לו על הבחור הבריטי שאני אוהבת עכשיו (נראה לי שאוהבת) אדם ועל הכרטיס טיסה שקניתי ובכלל על תוכניותי לעקור מכאן בקרוב לפרק זמן לא ידוע. הוא רצה לצאת איתי בחודש הקרוב עד שאני טסה לאדם לחופשה לפני העקירה. ולא הסכמתי. הוא ניסה לנשק אותי. ודחיתי. ואז שוב. ועוד פעם - נשיקה לשונית של שנייה ודחייה. "זה לא מתאים", אמרתי. והוא לא קיבל 'לא' כתשובה. "אל תהיי כבדה" אמר וגחן ושוב ניסה. והריח אותי. הסניף אותי. ונישק אותי בצוואר וניסה גם באוזן. וחיבק כמו גבר שבאמת אוהב. וניסיתי להרחיק ושוב אמרתי לו שזה לא, ושזה בהפתעה ושאני צריכה לעקל שאני בכלל מדברת איתו כעת. שני חברתי התקשרה כעבור שעה לשיחת הצלה. ואז הוא ליווה אותי אליה ושוב ניסה. 

בשיחת השכנוע הוא השתמש בכל מניפולציה אפשרית. הוא אמר לי שאני אהפוך להיות כמו השכנה שלו, גרושה כוסית עם ילד בת 37 שמזדיינת עם צעירים ממנה. שאלתי אתו "זה מה שאתה מאחל לי??" והוא ענה שלא, אבל שאני בהרס עצמי ובדרך לשם. הוא שיחק על הקטע של "את עוד מעט בת 30 ולכן השחלות שלך בוערות". אבל הקטע ממש לא מזיז לי ואני לא מרגישה שום לחץ. ועובדה שגברים אחרים שיכולים לצאת עם מי שבא להם מוצאים אותי יותר אטרקטיבית מילדות בנות 20 וכן מעוניינים בקשר רציני כך שמצבי בשוק טפו טפו טפו -נהדר.

הוא אמר שצעירים ממנו מתחתנים סביבו וזה המקום שיכל כבר להיות איתי, ומדוע אני זורקת אהבה בטוחה. אבל בזמן שאצלו הרגשות הם כמו המעיין הנובע, אצלי זה מדבר סהרה. מת. ועם זאת, אני לא יכולה לפגוע בבן אדם ולומר לו את זה בפנים. זו חולשה שלי, קשה לי להגיד 'לא' וקשה לי לפגוע באחרים.

בהתחלה התחמק מלדבר על כך, אבל בסופו של דבר כשנפתחנו אמר -"כמה אנשים את מכירה שיכולים להגיד שהאקס שלהם כתב עליהם שיר?". וכך הצטרפתי למועדון של אנג'י ועוד כמה בחורות, מועדון מפוקפק של נשים שפגעו בלבם של אחרים וזכו לתיעוד, תזכורת מתמדת בשל כך. לפחות במקרה שלי זה באמת היה בלי כוונה. ואני מקשיבה שוב ושוב לשיר, לא מאמינה שכתבו עליי דבר כל כך יפה והדמעות זולגות מעצמן.

על המכתב, פחדים והודו (הרחבה על הקשר החדש עם הבחור הבריטי - אזהרה חפירה!!)

נתחיל בהודו. אדם, הבחור הבריטי שטיילתי איתו בתאילנד ושהפך לאהוב עליי מאד, טס מחר לשם. משמעות הדבר היא שישנם כ-6 שבועות עד שאנחנו מתראים (הוא ספר החמוד). האי-מיילים שלנו די אינטנסיביים, כמעט יומיומיים ומלאים בסיפורים. הוא מספר את קורותיו בימיו האחרונים בתאילנד ואני מספרת לו על עלילותיי בתל אביב. כמו למשל אתמול ערב שתייה מטורף בפאב עם חברה גרמניה מגניבה שנמצאת בארץ, עניני עבודה וכו. אנחנו מתכננים טיול של חודש באנגליה עם המכונית שלו 'אדולף' שמה מיד עם חזרתו הביתה. הוא מספר על געגועיו הרבים אליי, מקפיד לציין זאת כל הזמן וכמה הוא מחכה לראות אותי ולפעמים חותם ב"בעלך האוהב והמתגעגע". אני עונה לו וחותמת ב"אישתך" ומוסיפה מילה בעברית שלימדתי אותו -"המשגעת".

מאז שנפרדנו בטיול, הרגשות של שנינו כך עושה רושם מתעצמים מאד. המילה "אוהב" מתגלגלת לה בין השורות. המרחק עושה את שלו, במיוחד כשיודעים שנפגשים לא עוד הרבה זמן ויש כמיהה הדדית ותשוקה מטורפת וחיבה אמיתית וציפייה להיפגש כבר. עם זאת, בשל נסיבות הריחוק הגיאוגרפי שלא ברור מה יהיה איתן, כמו גם רוח רפאים של אקסית מיתולוגית "תפוסה" עליה ארחיב מיד, אנחנו לא מוגדרים כ"חברים", אלא כ"דייטינג" להגדרתו. 

וזה נורא מפחיד אותי. קודם כל מעולם לא יצאתי עם מישהו שבועיים וחצי אינטנסיביים על ההתחלה בלי שהוא נותן לי לזוז ממנו מטר (זה קצת חנק אותי לפעמים יש להודות, עם כל החיבה אליו). וגם, זה מפחיד אותי הרי-לוקיישן לבריטניה שנולד במהלך הטיול עוד לפני שפגשתי אותו. אני בכל מקרה עוברת לאנגליה גם בלעדיו. להרפתקאה הזו אני בשלה בלאו הכי ולא חסרים בריטים שווים ברחבי הממלכה ;-)

אבל המחשבה שאני אהיה שם איתו והוא עדיין אוהב אותה ורוצה אותה בחזרה, מאד קשה לי. ועם זאת, כלפי בחורות אחרות שיפגוש בטיול עד שניפגש, באופן מוזר אני לא מרגישה קינאה. עברתי כזה ביצפר של החיים עם החבר האחרון בכל מה שקשור לבגידות, לחוסר מחויבות, רווקות עד גיל מתקדם וכמיהה אינסופית עד חולנית לחופש, שפתאום זה שאדם שלי החמוד הולך למועדון חשפנות תאילנדי עם חבר מהעבודה שפגש בבנגקוק והוא מספר לי על כך בגילוי לב נשמע לי משעשע וחסר משמעות. ואני אפילו שמחה שהוא משתף אותי בזה ולא מפחד ממני ומסתיר. עם כל הרצון הילדותי של "אני שלך ואתה שלי" אני משחררת ויודעת שבמצב הנוכחי, עד שניפגש, ללא הגדרה חד משמעית, שנינו חופשיים איש איש למעשיו. אני יודעת שאם אפגוש מישהו, אני חופשייה לצאת איתו פה ולעשות מה שבא לי, בדיוק כשם שהוא בהודו חופשי לזיין אחרות ואך זה טבעי שיזרום עם בחורות (ולצערי ולשמחתו, בחורות נופלות שדודות לרגליו בלי הרבה מאמץ).

אני מנסה להגיד ש...אני מרגישה בטוחה במה שהיה שם ביננו, וזה ההבדל מקשרי העבר. אני יודעת שהיה שם משהו אחר, חזק ומרגש. ואולי גם התבגרתי, התפכחתי ולכן למדתי שכך זה בחיים. מצד שני, אני יודעת שבחור לא בוכה סתם כשבחורה נפרדת ממנו ועוזבת אותו לארץ אחרת. אני יודעת שבחור לא מבזבז את זמנו בטיול בכתיבת מיילים יומיומיים מלאי חיבה ורגשניים לעיתים למישהי שהוא לא מרגיש אליה. אני חושבת שהדבר היחיד שעשוי להפריע לקשר לגדול למשהו רציני גם אחרי המעבר שלי לאנגליה, הוא הלשעברית שלו, שעשויה לשנות את דעתה, להיפטר מהנוכחי ולחזור אליו. (היא מקסימה אגב ומהתמונות אני לחלוטין מבינה למה הוא אוהב אותה והם נראים מאוהבים למדי).

לטענת אדם, האקסית שלו דומה לי בלא מעט דברים (למעט בצורה החיצונית היא מאד שמנה). שמה דומה מאד לשלי, שתינו בנות אותו גיל, קצת משוגעות בהתנהגות ועוד דברים שהוא טרח להגיד לי כשטיילנו, למרות שלא ממש רציתי לדעת. הסיבה שאני חוששת היא שאני יודעת שהיא עם חבר והוא מתחנן אליה לחזור אליו כולל הצעת נישואין, והבטחות מעבר לכל לוקשיין באירופה שבוא תבחר. אני יודעת כי כשטיילנו ראיתי את המכתב ששלח לה (די באשמתו, הוא שלח אותי לחפש כסף בארנק שלו ושם לצערי זה היה!!), ראיתי ולא האמנתי. שתקתי ולא סיפרתי לו למרות שמאד רציתי להתוודות ולהציף את העניין הזה לשיחה. ניתן לומר שהענן הורוד והמאוהב שלי שנוצר ביוזמתו ובטיפוחו התפזר לרסיסים והייתי איתו תוך מגננות רבות על הלב שכבר ידע כאב. כששאלתי אותו "ומה יהיה אם היא תרצה שתחזרו?", הוא ענה לי "אני לא יודע...זה מסובך". אף מילה על רגשותיו ותחנוניו או במילים אחרות, סוג של שקר כלשהו. 

האקסית גרמניה שחיה בהולנד. הם היו יחד און ואוף שנתיים וחצי, הם נפרדו בפברואר השנה והיא בקשר חדש ממרץ. הוא מתכנן ללכת ללמוד גרמנית אצל משפחה גרמנית בסוף פברואר. לי הוא אמר שהוא אוהב את השפה. לה הוא כתב שזה כדי שהילדים שלהם יהיו דו לשוניים. המקום בו ילמד נמצא לא רחוק מבית אימה של האקסית והוא סיפר לי שהוא יפגוש את אמא שלה ויאכל ארוחת ערב כמו פעם. מה ששכח לציין ושהבנתי מהמכתב זה שהוא גם מתכוון לפגוש אותה (הוא חייב לה כסף או משהו). מבאס. לאחרונה היא העיפה אותו מהפייסבוק שלה. אני לא יודעת מה הולך שם אני רק מקווה שזה אומר (הלוואי) שזה אומר שהיא נעלמת מחייו.  

אני חושבת שאני יכולה להגיד בלב שלם - אני מפחדת. אני מאד רוצה שזה יצליח ועם זאת יש פה התנגשות של דברים שהופכים את המצב לסוג של כנגד כל הסיכויים. אני רוצה שכל מה שהיה לנו בטיול יבשיל למשהו כל כך טוב ב"עולם האמיתי" שהוא ישכח ממנה.

אבל האם זה אפשרי?