לילות לבנים

בפוארטו ריקו יש צפרדעים קטנות וחומות, מעין מיני צפרדע שנקראת "קוקי" koki בשל הקולות שהיא משמיעה בלילה. הצפרדע נמצאת בכל מקום אפשרי באי הקאריבי הזה וקולות הקירקור מלווים את כולם כאן במעין שירה מלכותית של אלפי צפרדעים קטנות ואמיצות. הנוף מחוץ לחלון לא משקר - אנחנו בלב יער גשם, בתוך ג'ונגל שמסרב להכיר בקידמה ולספק לנו קו סלולארי. מחוץ לחלון יש גשם טרופי שמדי פעם תוקף בחום של 28 מעלות ולחות גבוהה. אחרי כמה ימים מתרגלים לצלילים השונים, לריחות, לאנשים ומתחילים להרגיש בבית. אז לא, כאן לא הבית שלי, אבל באופן זמני אנחנו ממקמים פה משרד. כעת אני נמצאת פה עם הבוס שלי, אישתו, ארבעה ילדים והאופר שחיה איתם. הילדים מקסימים. הם דוברי גרמנית והשניים הגדולים מבינהם גם אנגלית. האופר דוברת ספרדית. גם הפורטריקנים דוברי ספרדית, למרות שהמקום הוא בעצם בשליטת אמריקה. כך יוצא שיש בליל של שפות, כולל העברית שלי, שיוצר מיקס מעניין ומיפגש חביב של תרבויות.

כן. תרבויות זה שם המשחק. אני נמצאת בתקופה של בליל תרבויות. אני נעה על המסלול שבין החבר באמסטרדם לבית בישראל, לחיפושי דירות שאני והחבר מארגנים לנו בבברלין - מקום עבודתי החדש. החבר באסטיאן, הוא מקסים. מעבר לזה שהוא חתיך ממש, הוא כיפי ומצחיק ואוהב ודואג וגורם לי להרגיש טוב עם עצמי ועם מי שאני. הוא מספק לי חום וביטחון ובהרבה מובנים מאזן אותי. הוא מסקרן אותי ומאתגר אותי ולא משעמם גם כשאנחנו נמצאים יחד שבועיים ברציפות, שמבחינתי זה הישג כי אני אוהבת גם כשיש לי מרחב נשימה. הוא חושב אחרת, יש לו ראש פתוח והוא לא רכושני. כשאני פה בפוארטו הוא נמצא במחשבות שלי ובלב ואני שמחה שהאהבה הזו ממלאת אותי, כי יש לי המון אהבה לתת בחזרה. הכי חשוב מבחינתי זה שאני מרגישה יציבות ואהבה ששם ולא מתנדנדת או מלווה בחרדות ופחדים. אהבה פשוטה כמו שצריך להיות, לא רכבת הרים רגשית. אני לומדת הולנדית לאט לאט ובקרוב בגלל המעבר לברלין אצטרך ללמוד גם גרמנית. הוא גם מנסה ללמוד מעט עברית. כבר כמעט חצי שנה אנחנו יחד וההרגשה ממש טובה לגבי העתיד המשותף שאנחנו בונים. אני חייבת לציין שהמשחק עם הילדים של הבוס שהם פשוט יפייפים וחמודים גורמים לי לרצות גם ילד משלי דבר שכנראה נתחיל לעבוד עליו עוד כחצי שנה - שנה אחרי שאתמקם, כי באסטיאן גם הוא רוצה ילדים (ולא פחות חשוב - מסכים לשמות ישראלים).

כאן זה המקום בו אפציר בעיקר בפני הרווקות שכאן לראות את הסרט "הוא פשוט לא בקטע שלך". ראיתי את זה במטוס בדרך וזה פשוט צריך להיות התנ"ך של כל בחורה!! זיהיתי שם את העבר, ההוה והעתיד, בעיקר לטובה וזה כל כך פשוט וכל כך נכון שזה ממש חוויה מכוננת! זה יחסוך בתקווה הרבה מאד זמן להרבה מאד בחורות שלא מבינות שכשבחור מעוניין הוא יעשה הכל כדי להיות עם הבחורה וכשהוא לא שם זין, אז הוא פשוט לא שם. בלי פרשנויות, בלי אינטרפטציות, בלי תירוצים בלי בלי בלי. עזבו, חבל על כל מילה - פשוט רוצו לראות.

אני מסתכלת על החיים שלי עכשיו וזה נראה לי הזוי לגמרי. אני חיה בסרט תרתי משמע. מי היה מאמין שמעבודה שכרוכה היתה באהבתי הגדולה - כתיבה, אני אהפוך לסגנית נשיא לענייני אסטרטגיה (זה התואר שלי מסתבר) בחברה שמושקעת על ידי ביליונרים, עם טיסות עבודה על פני הגלובוס, משכורת חלומית והרבה הרבה חופש לעשות מה שבא לי. וגם העבודה עצמה מהנה וכוללת בעצם בית ספר לניהול עסקים בחינם כיד ימינו של האיש הכי חשוב בחברה - הנשיא. או כמו שהוא מגדיר זאת - "נורמה היא הראי שלי ממין נקבה". השבוע יש לי פגישה עם הקרן של ריקי מרטין, קרן שמעוניינת להשקיע כסף באחד הפרוייקטים שלנו ומנוהלת על ידי בת דודתו, מה שאומר שבקרוב כנראה ניפגש עם האיש בכבודו ובעצמו. במקביל הבוס שלי חובב מוזיקה עם אולפן הקלטות וכשאנחנו לא עובדים אנחנו מקליטים מוזיקה ועם הכסף והקשרים שיש לאיש הזה, מן הסתם יהיו לזה פירות.

הבוס שלי הוא טיפוס. לטעמי זה שווה פוסט בפני עצמו...הוא פשוט סוג של קריקטורה, אחד המצחיקים שיש. סוג של גאון עסקי עם קצת טירוף והמון הצלחות בכל דבר שהוא נוגע. מכל הקשרים שיצרתי בעבודתי הקודמת, זה היה הקשר היחיד שטיפחתי וגם היחיד שאכן הוביל למשהו בעל משמעות אמיתית כמו ההזדמנות שיש לי עכשיו.

אז בינתיים זה העדכון מההזיה הזו שנקראת החיים שלי.