לילות לבנים

בדלפק מחכה אדם לבוש כחול. אחרי ארבע שעות של כאבי תופת בבטן בשעה שתיים בלילה קשה להבחין בדיוק בפניו אבל רואים שהוא עייף וממורמר מהחיים. הוא מקבל את פניי בגרמנית. למזלי הבחור ההולנדי שלצידי יודע גרמנית אז הוא מסביר להם ש"פראו נורמה ספרקן אנגליש". האדם לבוש הכחול נעלב כשאנחנו מבקשים אדם דובר אנגלית. הסיפור עם אנגלית וגרמנים הוא סיפור מוזר - מוזר כי גרמניה מעצמה כה גדולה של 90 מיליון  ועם זאת לא רבים יודעים אנגלית ונוזפים בך על שאינך דובר גרמנית. אני תולה את האשמה בין היתר בדיבוב לגרמנית שהם עושים לכל סרט באנגלית. ראיתם פעם את בראד פיט מדבר גרמנית שוטפת בטון מוזר ב'אושן 11'? אפילו הוא נראה פחות סקסי שכבוקע מגרונו קול זר גרמני עם הצליל הקשה. 

והם לא מסבירי פנים כלל וכלל בניגוד לכל מקום אחר באירופה שחייתי בו. הם רעים אליך אם אתה לא יודע גרמנית או סתם זר. הם צועקים עליך בסופר מרקט, במאפייה בכל מקום. מבחינתם כל אירופאי הוא זר לא משנה להם מהיכן ולא משנה להם עד כמה אתה מנסה לדבר את שפתם. אתה לא מבין גרמנית? אתה לא בעל דם גרמני? אתה תקבל גסות רוח לפנים.

בבית חולים הם היו מעט יותר אדיבים. מאד יסודיים, אבל רובוטיים לחלוטין. עושים את המוטל עליהם ותו לא. כל שאלה למי מהרופאים שאינה קשורה ישירות למצב החירום בגללו הגעתי, תענה בתשובה "אנחנו כאן לחקור את כאב הבטן שלך, לשאלות אחרות תפני לרופא המשפחה אותו הם מכנים 'האוסדוקטור".

וכך עם צינורית ביד ישבתי על המיטה שומעת במיטה לידי צעקות בגרמנית מאיזה זקנה. רגע של חסד אחד נרשם כשהגיע המנתח. הוא היה כל כך יפה שלרגע התבלבלו לי המילים וכמעט שכחתי אפילו את השם שלי כשפנה אליי. אם יש אהבה ממבט ראשון כנראה שככה זה מרגיש. אבל אז הוא הלך למטופלים הבאים ובישר לי בחיוך הכי מושלם ועם העיניים הירוקות הכי בורקות שאני לא צריכה ניתוח. וככה האהבה בחלוק הלבן שלי הסתובבה והלכה...

נזכרתי שכמה לילות קודם היו לי סיוטים. חלמתי שאני וההולנדי שלי ישנים בבית מלון בגרמניה.  המלון היה רדוף רוחות רפאים שהציקו לי. ניסיתי להעיר את ההולנדי שלי שניסה לישון כל הזמן. בסוף צעקתי לכיוון הרוחות "ראוס! ראוס" שזה בגרמנית - הסתלקו!

מפה לשם השעות חלפו ואחרי מלא בדיקות ההשערה היא שהיתה לי אבן בכליות...עדיין כואב לי אבל הכאב החזק כבר לא כאן.

שבוע הבא בארץ...אני רק רוצה את המיטה שלי עכשיו ואמא ומרק...