לילות לבנים

לפני כמה שנים הגיעה קולגה לעבודה שלי. בחורה שעלתה מרוסיה בגיל מאוחר יחסית (18) ושינתה את שמה מיוליה ליעל. היינו חברות טובות, אבל תמיד היו לה כל מיני קריזות והתנהגויות גסות שגרמו לי למרות היותי חברה שלה גם לפחד ממנה. מעולם לא סמכתי עליה באמת. היה נחמד לצאת איתה ולשרוץ אחת אצל השנייה באופן כללי ולדבר בעיקר על סקס. אבל זהו.

היא היתה קוראת לי אישתי, היה בה משהו ביסקסואלי וחברות משותפות אמרו שתמיד נראה היה שהיא היתה זורמת איתי בכיף. היה לה דרייב מיני חזק והיא נהנתה לספר לי את כל חוויות עשרות רבות של הגברים בעיקר וכמה נשים שעברו במיטתה.

יום אחד היא הכירה בחור "רציני". מה שהיה מעניין בבחור הזה זה שלראשונה הוא גם היה רציני כלפיה. לרוב היא היתה המיזרן בשכונתי וקולגות רבים ניצלו את המזרן הזה בלי עתיד של ממש. הבחור הרציני התגלה כאחלה בחור. הוא אהב אותה. אבל ממש אהב אותה. זה היה משעשע לראות את הגבר-גבר החסון הזה, הופך בשנייה לשלולית אהבהבים כשהיא היתה באיזור. אבל שלוליות זה לא מה שעושה לה את זה. כשמישהו אהב אותה זה הרחיק אותה. כשעברו לגור ביחד היא הרגישה חנוקה והדרייב המיני המפורסם שלה נכנס להילוך גבוה. אז היא התחילה לבגוד בו עם גברים מסביבת העבודה שלה. אמרתי לה לעזוב אותו, שזה לא לעניין ושהבחור החסון שלה הוא בן אדם טוב והיא סתם מושכת את זה לחינם ופוגעת בו. בסופו של דבר היא אכן נפרדה ממנו. לא עזרה נסיעה שלו מת"א לבאר-שבע בית הוריה עם פרחים בניסיון נואש להחזיר אותה. היא החליטה שלא להמשיך ולא התחרטה לשנייה.

מדי פעם היתה בודקת עליו בפייסבוק, כמו הרבה בנות ובני ישראל שסקרנים אם האקס/ית מאושר/ת, מחותן/ת, רווק/ה ובכלל בחיים. היא ראתה שהוא חבר של אחותי ואמא שלי בפייסבוק והסיקה מזה מסקנה מאד אגוצנטרית שהוא עדיין לא התגבר עליה. נהניתי לספר לה שידידות שלו למעשה יוצאות איתו, רק כדי להאדיר את שמו ולגרום לה לאכול את הלב על מה שעשתה לו. ניסיתי. זה לא ממש עבד, היא באמת לא רצתה אותו יותר.

העץ הנדיב. כך היה אלון "הישן" בשבילי. 

ככל שהיכרתי את הבחור החסון, "אלון" לאחר שהם נפרדו, הבנתי שהוא הרבה יותר חבר ממנה. התקרבנו כידידים. היא לא ידעה שאנחנו מתראים, כי ודאי לא היתה מסכימה ומפחדת מכך שאספר לו את שעשתה. אבל מאחר והיא לא בן אדם ישר, החלטתי לא לחשוף בפניה את האמת שאנחנו ידידים. פשוט לא סיפרתי לה. אני חויתי פרידה לא נעימה, הוא חווה שיברון לב של ממש וזה קירב ביננו. באותה תקופה אימו שלו היתה בבית חולים. נסעתי בלילה לבקר אותו בבית החולים, היחידה מכל חבריו. ישבנו ודיברנו. עם הזמן התקרבנו יותר ממה שהרגשתי קרובה אליה. התחלתי אפילו לא לחבב אותה בגלל מה שהיא עשתה לו. אבל כאמור, פחדתי ממנה. היו לה פרצי זעם בלתי נשלטים. היא צברה כוח וקשרים בעבודה והרבה חברים משותפים ועדיף היה כמו שאומרים "לא להתעסק". יום אחד הוא שאל אותי ישירות "היא בגדה בי?". כנראה שהוא הרגיש. אולי הוא לא היה תמים אחרי הכל. אמרתי לו שכן. ידעתי שזה יעזור לו להתקדם הלאה. לשכוח. זה כואב אבל לפעמים אמת שכזו רק עוזרת הלאה.

הוא היה שבור. הוא לא האמין. הוא ביקש כהוכחה שאתקשר אליה ואשמיע לו את הדברים שלה. הסכמתי. בשיחה דיברנו על זה והיא ציחקקה ושיחזרה את הבגידה בזמן שהם היו יחד. היא דיברה עם חיוך, בגאווה על זה כמו על פרס או הישג. הוא היה שבור. סירב להאמין למה שאוזניו שומעות. אבל עם הזמן, ליקק את הפצעים ולפחות על פניו היה נראה שהמשיך הלאה.

מאד פחדתי שהוא יגלה לה שחשפתי בפניו את הבגידה שלה. הוא הבטיח שלא יגלה לה בחיים.  אבל כנראה שהיתה לי סיבה טובה לפחד. ביומולדת שלי לפני שנתיים היא כל הזמן הציקה לי - מה עם מסיבה? היא סוג של אירגנה מיפגש חברים בשבילי אז הזמנתי אותה ולא אותו. פחדתי מהמיפגש בינהם. ידעתי שהיא החולשה שלו וידעתי שהיא מסוכנת. אז החבאתי ממנו את היומולדת והוא גילה. הוא כעס. מאד. לקח זמן עד שסלח לי. כשסלח הגיע לבקר אותי פה בברלין, צחקנו כמו פעם, היה כיף. ביומולדת האחרון החלטתי לא לעשות את אותה טעות והזמנתי אותו. גם היא באה. שניהם עזבו יחד עם מבט רציני על הפנים. או-או...ידעתי שמשהו רע עומד לקרות. אבל היין עזר לזה להיראות עדיין בסדר. אחרי הכל הוא הבטיח...

סמסים ובלאגן

בבוקר סמס ממנה "אני יודעת הכל. את חתיכת שקרנית פתולוגית! אל תצרי איתי קשר יותר בחיים!". 

אני שלחתי סמס אליו "למה סיפרת לה? היית כמו אח בשבילי, למה בגדת אמון שלי ככה?"

הוא שולח סמס אליי "את לא מתביישת? אחרי שסיפרת לה שאני מציק לך ולמשפחה שלך? אני כבר לא יודע מה אמת ומה שקר".

אני עונה משהו בסגנון"אני לא מתביישת? איך אתה לא מתבייש? דברים ששמעת במו אוזניך! היא בגדה בך ומעולם לא שיקרתי. כנראה שאתם מגיעים אחד לשני".

התקשורת הטלפונית נפסקה בשלב הזה. ים של דמעות שטף את היומולדת שלי. הפחד שלי משנה קודם התממש, וביום אחד איבדתי שני חברים. 

ואני? מכל התסבוכת, למרות שרציתי לעזור לו וסיפרתי את האמת, יצאתי שקרנית. אני שבסך הכל סיכנתי חברות בשבילו (חברות בשקל, אבל עדיין עם חברה וקולגה שעוד אפגוש), ספגתי פגיעה ואחלה יומולדת שבעולם. 

וברור לי שהיא תנסה להחזיר ואולי כבר החזירה. מי יודע מה היא סיפרה עליי ולמי היא סיפרה. היא מתחברת עם אקסים שלי בפייסבוק ואין לי ספק שתנסה להרעיל אותם גם כן.

לגביו? לפחות לפני כמה חודשים לא התייאשתי. חצי שנה אחרי שלחתי לו את המכתב הבא. מעולם לא קיבלתי תשובה. 

"הי אלון,

עברה כבר יותר מחצי שנה מאז היומלדת ה"נפלאה שלי" ותקרית המפגש המרגש בינך לבין יעל.

חשבתי שאחרי שנרגעתי קצת אפשר לדבר על מה שקרה. אז קודם כל - להזכירך, כשהתקשרתי ליעל כדי להוכיח לך שהיא בגדה בך היא סיפרה את הכל און ליין ואתה שמעת!!! אתה היית שם ושמעת במו אוזניך. האם הדחקת את זה? האם היא סובבה אותך בשקרים שלה ובדברים אחרים כדי שתרגיש מבולבל? כנראה שהיא עשתה עבודה טובה. לאף אחד לא נעים לגלות שבגדו בו, בטח לא לאדם עם אגו ואדם שמצליח לו עם בחורות ושלרוב מסנן אותן ולא ההיפך. גם בי בגדו וגם לי כאב. אבל מכאן ועד לדמיין שזה לא קרה זה סיפור אחר. לפחות אני מצאתי דרכים להתמודד עם האמת ולא חיפשתי לתת לאגו שלי פתרון קל ולהאמין לשקרים של מי שבגד בי.
אני עומדת מאחורי הדברים שלא רק אמרתי לך אלא שאתה בעצמך שמעת. סבבה שאתם חיים מחדש את החברות שלכם או מה שזה לא יהיה, אבל היא לא תוציא אותי שקרנית כשלא היתה לי שום סיבה לשקר לך! אם זה לא היה אמת לא הייתי מתקשרת באותה שנייה שביקשת בלי לחשוב פעמיים ונותנת לך לשמוע בעצמך.
אתה צריך להגיד ברוך השם כל יום שאתה לא איתה (או שאולי אתה כן בעצם אין לי מושג) כי לקראת הסוף כשהתחילה לבגוד היא לא היתה שלמה. יכולת להישאר חי בקשר עם אישה בוגדנית וביננו - מגיע לך הרבה יותר מזה.

לגבי הקשר איתך והטענות שלך כלפיי - היא הסיקה מסקנות בעצמה כשראתה עם מי אתה חבר בפייסבוק. אני היא לא זו שהכניסה לה את זה לראש, אלא היא בעצמה. ייתכן שלא עודדתי אותה לחשוב אחרת או תיקנתי אותה, נכון, כי פחדתי ממנה. היא פסיכית לגמרי ויכולה להיות אגרסיבית בהתנהגות שלה ולא פעם רבנו והיא קיללה אותי כמו אישה מהשוק כשחטפה עליי קריזה. זו גם הסיבה שממש לא אכפת לי שהיא כועסת עליי כי סיפרתי לך ושהקשר ביני לבינה בחיים לא יחודש. למרות שאני ממש כועסת עליך שחשפת את הדברים שאמרתי לך בפניה אני כן מוצאת לנכון לכתוב את הדברים כאן. המידע שהיא סיפרה לי, אגב בשיא הצחוקים והתענוג בלי שום חרטה, זה היה לאוזניך בלבד א. כי חיבבתי אותך מאד וב.גם קיויתי שלשמוע את הדברים ולהפנים אותם יעזור לך להתמודד עם זה כמו שלי זה עזר.

מצידי תקראו לי שקרנית. כל מה שאמרתי היה נכון. מבחינתי היחיד ששיקר פה זה אתה ביום שהבטחת לי שלעולם לא תספר לה. אבל כנראה שהחולשה שהיתה לך אליה אז לא עברה ועשית את מה שעשית.

שיהיה בהצלחה בכל מקרה. מקווה שלמדת מטעויות. אני בטוח למדתי ולעולם לא אעזור לאף אחד, גם לא לחברה הכי טובה אם אדע מידע רגיש מהסוג הזה. כנראה שיש דברים שעדיף לשמור לעצמך".