לילות לבנים

היו כמה טבעות משמעותיות בחיי. חלקן ממשיות, חלקן ברוחן ובמה שהם מסמלות וחלקם לא קיימות, אלא ביקום מקביל שכמעט התנגש עם היקום שלי עד שהגיע ברוס וויליס בגרסת "ארמגדון" אלטרואיסטית והסיט את הגורל אחרת. 

פרודו, שים לב, מאחוריך:

טבעת הזהב עם הלב של קרולינה - הטבעת הכי חשובה. מתנה מסבתא ז"ל. היא קנתה לי אותה בכיתה א' או ב' לדעתי. יום אחד היא נעלמה לי בכיתה ונמצאה כשאחד הילדים הציע איתה נישואין לילדה אחרת בהפסקה. לקול מחאותיי הקולניות הוחזרה לי הטבעת. סבתא, אני אוהבת אותך ומתגעגעת והייתי מחזירה את כל התכשיטים בעולם ויותר בשביל חמש דקות נוספות וצלולות איתך.

הטבעת המיתולוגית מהמיתולוגי (שבעצם לא היתה) - הטבעת בפוטנציה. זה שרצה נורא לקנות טבעת אירוסין, שחיפש בכמה חנויות ונפרדתי ממנו לפני שהספיק לקנות את האחת שמצא ורצה. הוא סיפר לי על כך בדמעות ביום שנפרדנו. היום עם ילדה חמודה שמתרוצצת לו בין הרגליים, גם הוא מבין בדיעבד שמה שהחלטתי היה הדבר הנכון.

ההצהרתית מהאובססיבי - אותו אחד שהיה חולה נפש נגוע באהבה חד צדדית שלא ידעה גבולות. אותו אחד שניצל מצבי חולשה ומשברים בחיי כדי לצבור נקודות. אחד שחשבתי שתומך בי ברגעי ייאוש עמוקים ביותר אבל חתר לדבר אחד. אותו אחד שאשמח לשלם כסף כדי לשכוח מרוב הרוע שבו. הוא זה שאמר לי פעם כמה פעמים "עכשיו הרבנות כבר סגורה, מצידי מחר בבוקר אנחנו מתחתנים" למרות שלא הבנתי מה הוא רוצה ממני. הוא הלעיט אותי במתנות ותכשיטים ומה לא... ונפרדתי ממנו ונעלמתי לפני שהספיק לפגוע בי פיזית. ועדיין המחשבה עליו מצמררת אותי.

רוק נ' רול! - הרוקר המרדן החמוד שהביא לי טבעת כסף "של רוקרים" שהיתה גדולה עליי אז התמקמה לה זמנית על האגודל. לא טבעת אירוסין, אלא טבעת של הצהרת כוונות הוא קרא לזה. החזרתי לו אותה כשנפרדנו. הוא רצה למסד את הקשר, חתונה, ילדים וכל הג'אז (הרוקנרולי) הזה...כשעזבתי כתב עליי שיר פרידה עצוב שמתנגן גם היום עם הלהקה שלו. אבל אהבה לא היתה שם מבחינתי למרות שממש ניסיתי. כנראה שאצלי התנגן שיר אחר. פופ אייטיזי מהול ברוק פרוגרסיבי או משהו בסגנון.

ההייטקיסט - המתוסבך שאהב אותי ואהבתי חזרה אבל לא ידע להכיל זאת. אותו פרפר נצחי שקנה טבעת אירוסין יפה, חטף פיק בירכיים ביומולדת שלי ונתן אותה לאחותו במתנה במקום, למשל, לקבל החזר כספי (תוך תירוץ מפגר לאחותו שהוא זכה בה במשחק פוקר). אבל היי, לפחות הוא לא קנה הולוגרמה או טבעת עם הסמל של אפל או טבעת לזי....

בן זוגי ואב ילדי - אחרון והכי חביב, הנוכחי האהוב, מי שעומד להיות אבא לילדי בכורי, שקנה טבעת ולקח אותי לעיירה הקטנה והקסומה בהולנד שבה גדל ושם ליד האגם הגדול עם המיגדלור, כשמים רבים לידינו וסירות במזח ביום עם רוחות קצת קרות מדי אבל עדיין יום מושלם, כרע ברך, שלף והציע. טבעת אמיתית מזהב לבן עם יהלום, לא מגבינת גאודה ולא מחשיש. מי האמין לפני כמה שנים שאמצא את עצמי בנדודים לממלכת תחנות הרוח, בהיריון ובעלת שם משפחה שמתלבש בול בעיקר על היידי (קלום?) בת ההרים?

עדכון: הסתכלתי היום בפוסטים הראשונים והבתוליים של הבלוג הותיק שלי...אי שם לפני שנים (2006). מסקנות - ג'יזס!! הכתיבה, המחשבות, התסכולים והאהבה שניבטה משם וסתרה לי הלילה תוף כדי קריאה בפנים. התכנים נראו לי אז כל כך חשובים והיום אני קוראת ומבינה עד כמה הייתי ילדה. אבודה. תמימה. אולי טיפשה שחשבה שהיא חכמה. ואולי זו טיפשות לכנות זאת טיפשות. אבל זה היה מביך לקרוא ומתסכל ואני עוצרת את עצמי לא למחוק ולהסתיר את מי שהייתי ושאיני עוד. הלוואי ויכלתי לטוס בזמן ולחבק את עצמי או להחדיר בי קצת בינה של "תירגעי ילדה. הכל יהיה בסדר. מספיק עם הדרמה".

או כמו שאומרים הערסים כשהם באים לפוצץ מישהו במכות, אבל לא באמת "שמישהו יחזיק אותי"...