באחת התגובות לפוסט הקודם המעגל חוזר חלילה, כתב לי מישהו שהוא חשב בתחילה (ויי זמיר) כי אני כותבת על אדם מת. עשה רושם שהוא ממש חש הקלה לגלות שפשוט הסתיימה לה מערכת יחסים בחיי.
זה גרם לי להבין, עד כמה פרידה מאדם בזוגיות בחיינו זהה למוות. כשאנו נפרדים ממישהו למה שנקרא "פור גוד", אנחנו עוברים את אותו התהליך המתרחש בלכתו במפתיע של אדם הקרוב אלינו. אני לא מדברת על מערכות יחסים שמסתיימות במשפט המופלא של "בוא/י נישאר ידידים", אלא על פרידה אמיתית, מוחלטת ממקום של מיצוי של אחד הצדדים (או שניהם). ידידים אחרי סקס? רגשות? אני אישית לא מאמינה בזה. אבל זו רק אני. כשמדובר בפרידה חד צדדית, תמיד יש צד שעבר הלאה וצד שעדיין ירצה. מבחינתי, הפוסט הזה הוא בתהליך זרימה עם האבל, קבלת האובדן ולבסוף השלמה.
אגב, אגו זה דבר מעצבן. אני ביחסי אהבה-שינאה עם האגו שלי. בעצם יחסי שינאה-שינאה. להלן ההסבר:
קרה לכם פעם שנכנסתם עם הראש בקיר במערכת יחסים? משהו לא הולך, לא זורם, אבל מנסים ומנסים ובסוף מה שמלהיב זה הניסיון לעבור את הקיר בכוח אבל בדרך שוכחים את המטרה האמיתית. שוכחים למה התחלנו להידחף לשם בכלל. ואנחנו בכלל גם לא מעוניינים במטרה שבקצה.
בהקשר שלי - עם הבחור שסיים איתי את הקשר אתמול, לא היה אמור להתחיל קשר בכלל. לא רציתי אותו בהתחלה, אך הוא נראה לי מסקרן ומושך כבן אדם ואמרתי לעצמי 'יאללה' וזרמתי. ואז מה קרה, לאחר חיזור נלהב נפתחתי. הוא ריגש אותי, חיזר אחריי וגיליתי נפש פצועה שחשבתי שהנה א-נ-י, נורמה לא ג'ין, אוכל לרפא אותה. הרמז היה שם מול עיני: נפש פצועה!!!! התעלמתי.
ואז כרגיל - נפתחתי, ניסיתי, נתתי לו את כולי. אבל יצא שלא הייתי באמת אני, כי הוא היה מסובך מדי בשבילי וזה שיתק אותי. לפעמים הוא היה רגע מקסים ואז בשלב מסוים הוא נסגר והרים חומה גבוהה גבוהה, לא ברור למה ולא נתן לי להכנס. זה היה שונה מהאדם הפתוח והמזמין שהוא היה קודם לכן והשתנה פעם כך ופעם כך.
ואני נפגעתי. לא בגלל שחשתי מנוצלת בגלל הסקס, בניגוד לבנות אחרות שחשות כך לפעמים, אני אוהבת סקס ומרגישה שאני לוקחת בדיוק כשם שאני נותנת. אני אוהבת את זה. אבל, היה שם משהו אחר. מצידו - בניית פנטזיה עבורי, השמעת המשפטים שאני רוצה לשמוע בדיוק בתקופה חלשה בחיי. אחח..הוא גדול בזה, באמת. ואחר כך להיעלם.
ועכשיו אני יושבת ומלטפת בידי את האגו שלי. כמו יצור קטן ופצוע שמשווע לאהבה ומתמכר לליטוף.
אני שונאת שזה קורה. ויותר מכך זועמת עך כך שענייני אגו בכלל משפיעים עליי.
אני כרגע לא יודעת, האם עצוב לי כי הוא איננו עוד או האם עצוב לי כי לא רציתי אותו וכעת נפגע לי האגו.
וגם אני כמו האגו התמכרתי לליטוף. לליטוף שלו. וזה חסר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נורמה ולא ג'ין