לילות לבנים

ברור שהוא אמר "זה לא את, זה אני"...וודאי שהוא צדק, אבל רציתי להשתעשע במחשבה "מה אם...."

...הייתי יותר רעה אליו

הייתי יותר יפה

הייתי טיפשה

הייתי שותה יותר אלכוהול בדייטים

הייתי צוחקת פחות

הייתי יותר גבוהה

הייתי פחות טובה ומנסה לרצות

הייתי עובדת במקום אחר

הייתי מרוויחה פחות ממנו

הייתי מנסה להתחבר יותר עם המשפחה שלו

הייתי פחות קנאית

הייתי יותר עירנית, פחות עייפה ויותר משוחררת

הייתי מסתכלת על גברים אחרים לידו

הייתי מתחנפת לידידה שלו (אחת מאלף)

הייתי באמת, אבל באמת  באמת אני.

אני שונאת אותו על כך שהוא גורם לי להצטער שאני לא אדם אחר. שלא תטעו, אני אוהבת את עצמי ויש לי ביטחון עצמי במי שאני, אבל הוא איננו. הרכבת כבר עברה ואני עסוקה כהרגלי בשאלות של מה הייתי יכולה לעשות אחרת.

כן. אפשר להגיד שאני באבל נמצאת בשלב הכעס עכשיו.