לילות לבנים

שיחת הטלפון שלעולם לא תגיע:

"הי מתוקה שלי. אני מתגעגע אליך. אתמול חלמתי עליך והבנתי שעשיתי טעות. אני קם בבוקר וקר לי בלעדיך. נזכרתי איך חיבקתי אותך בלילה שישנת כאן, שני גופות עירומים הניזונים איש מטפרטורת הגוף של רעהו בחורף סיבירי קר. אני זוכר איך ביד אחת ליטפתי את קימורי גופך המושלמים ובשנייה לטפתי את פניך. הו פניך, כמה הייתי רוצה לנשקם עכשיו.

אני הבנתי שאתמול הייתי אליך קר, שפטני ומתנשא בטלפון. אני מצטער שלא היה לי האומץ לעשות זאת פנים מול פנים. רציתי לגמור איתך, רציתי לגמור את עצמי ולא ידעתי איך. הגעגועים היום גרמו לי להבין כמה את חשובה לי וכמה אני רוצה אותך חזרה.

אני יודע שאין בחורות כמוך בנמצא. והייתי עם הרבה. פשוט אין. אני רוצה אותך ומתגעגע ומציע הזדמנות שנייה.

נמאס לי לברוח מהקשיים. משהו טיפה לא מסתדר, מעצור קטן בדרך ואני כבר מחפש את הרכבת הבאה, את האישה החדשה שאולי תשנה אותי. מעכשיו אני מתמודד. בכוח. אבל יותר מכל, באמת מתגעגע.

בואי נחזור, יפה שלי".