לילות לבנים

קודם כל נתחיל בהצהרה כללית: אני מתה על גייז. כמה מחבריי הטובים ביותר גאים ומדהימים. אם נזרום לרגע בכיוון חשיבתי סטריאוטיפי על גייז (שמורכב ממאפיינים של כמה מחבריי), הרי שיש לי ולהם כל כך הרבה תכונות משותפות. איננו פריג'ידים, אנחנו אוהבים סקס ואם זה מרגיש נכון, לא אכפת לנו שזה יהיה בפגישה הראשונה. אוהבים שופינג. אירוויזיון? מתה על זה. ריטה? יש שני שירים שלה שהופכים אותה בעיני לדיווה מלכה. הנרי וניקה? כובשים. טיפוח עצמי וחדר כושר זהו גם תחביב משותף. וכמובן רכילות, לפעמים עוקצניות וסלאנג אוחצ'י. אויש מתה על זה. מתה עליהם.

כל חיי הייתי מוקפת גייז. הגיי הראשון שהכרתי היה ספר (מעצב תסרוקות, שיהיה) בבת מצווה שלי. איזה אירוע מטופש. בכל מקרה, הוא היה דראג, נראה והתנהג כאישה לכל דבר והכין לי תסרוקת שכללה צמה סינית שזורה פנינים. נראיתי זוועה. אבל סוקרנתי.

אחר כך בתיכון לאומנויות שלמדתי בו, היו מעט בנים והמון בנות. מהמעטים שבזכרים שכן ישבו לצידנו בכיתה כ-70% היו גייז. היינו מתוסכלות מינית כמו תלמידות בסעודת חג בישיבתה של הרבנית קוק. אז גם התחברתי עם רבים מהם, הקשבתי, תמכתי וידעתי. המיעוט הזה כבש אותי. במסיבת הסיום עזרתי לאחד להבריח את דגל הגאווה לבמה ולנופף בו מול פניהם ההמומות של ההורים.

ובכלל, בתור ילדה הערצותיי הראשונות היו הסולן של ה'פט שופ בויז' והסולן של 'אירייז'ר'. מופלאים בעיני עד היום..(אל דאגה. לא לעקם את הפרצוף!! זה השתנה כמו כל בחורה נורמלית הורמונלית ל'טייק דאת' בגיל ההתבגרות).

אז הוא הומו..

לפני כשש שנים ידידי הקרוב והמשגע זאב, היום בן 30, יצא מהארון. זו היתה הפתעה מוחלטת, שכן תמיד הוא הצטייר בחבר'ה כבן אדם הכי חרמן ואוהב נשים שיש. כל סרט בקולנוע, כל פרסומת שבקי גריפין הבליחה בה בטעות, כל פריים של בחורה נמרחת על עמוד בסטריפ בר בתנועות מפתות, הוא מיד היה מביע את חרמנותו בקולניות יתרה. הוא גם תמיד נמרח על בחורות..נמרח עליי, הריח אותי. זה עשה לי את זה. תמיד היה לי חצי קראש עליו.

ביום הוידוי, התברר לי כי "החברה המבוגרת" שזאב יצא איתה מספר חודשים ושמעולם לא פגשתי, היתה בעצם "חבר מבוגר" (ונשוי. אאוץ'). התברר לי גם שהוא שונא ציצים וקורא להם "שקי חלב מיותרים". אבל הוסיף ש"אל תיעלבי בשם המין הנשי. את השקים שלך אני מחבב מאד".

בדיעבד היו כמובן רמזים. הוא נראה מעולה, מכור לסדרות טלוויזיה בצורה אובססיבית (כולל סקס אנד דה סיטי), שונא לצפות בספורט ו...זה פשוט התבקש.

התגובה הראשונה שלי כששיתף בנטיותיו היתה - אני חייבת לשכב איתו. הייתי אז בת 20 וחשבתי שניתן להחזירו בתשובה. זה הוביל לסידרה של שאלות חודרניות. שאלתי אותו אם הוא שכב פעם עם בחורה. הוא ענה שלא. "תרצה להתנסות פעם?", חקרתי. "אני מאמין שכן", הוא ענה. באותו הרגע, למרות המומנטום הסתכלנו אחד לשני בעיניים ושנינו ידענו שביננו לא יהיה סקס. לעולם.

אני מאמינה שמתישהו כן הייתי רוצה לנסות לשכב עם הומו או דו-מיני. זו בהחלט יכולה להיות חוויה מעניינת. אותי אישית מפחידה התהייה, מה יקרה אם באמצע הסקס לא יעמוד לו. מה שמאד הגיוני שיקרה. הרי פאק, הוא הומו. אבל מה זה יעשה לבטחון העצמי שלי?

היום זאב חי בניו-יורק עם בן זוג מ-ש-ג-ע והם מגדלים שני קוקר ספאניילים. הם מאורסים. אני מתגעגעת...

והפנטזיה נשארה ותמיד תישאר אצל כל בחורה. לשמוע את המשפט: אני הומו ואני רוצה אותך. נקודה.

ובלי שום קשר לנושא (אבל בכלל): צפיתי הרגע בפעם החמישית בחיי בסרט "4 חדרים" . למי שלא מכיר, הסרט מתרחש במהלך לילה אחד מוזר במלון, שכל הנאחס קורה בו. בכל חדר, מתרחשת עלילה ביזארית נפרדת, שבוימה בידי במאי אחר. החדר האחרון שביים קוונטין טרנטינו (ואף מופיע בו), פשוט גאוני. יותר ממומלץ!