לילות לבנים

סקס עם האקס זה כמו לשוט חזרה לחוף מבטחים.

זה מוכר, זה נוח, זה נעים. המראות הם אותם מראות והמים נראים תמיד מזמינים, שקופים, צלולים. כל נקודה בגוף מוכרת, כל כתם, כל צלקת, כל שערה שהיתה ועודנה וגם אחת שכבר איננה. כל חיוך כבר חויך מיליון פעם. כל שאיפה וכל נשיפה כבר נכנסו ויצאו מהריאות כל כך הרבה פעמים, עד ששני הגופים נושמים יחד כגוף אחד ומסונכרן. כששוכבים עם האקס, אפשר לדבר, לצחוק, להרגיש במקום בטוח. אחרי הכל הפרידה כבר היתה. הפחד ממנה איננו.

אבל סקס עם האקס מעבר לפעם פעמיים מנחמות וחד פעמיות, זו בעצם אשלייה מתוקה. הרסנית במובנים רבים. מצב תודעתי שתוקע אותך באותו מקום, במיוחד כשהוא נמשך לאורך זמן. אנסה להסביר את הכוונה: בספר ההמשך ל'אליס בארץ הפלאות' - 'מבעד למראה' בפרק הראשון אליס מגלה עד כמה המקום הבטוח שלה, הבית בו היא גרה למעשה מעורער. היא מסתכלת במראה ורואה את השתקפותה דרך מה שהיא מכנה בית הראי. תחילה הכל בבית הראי נראה על מי מנוחות ובטוח, אולם מסתבר לה שמה שהיא רואה במראה מעוות. הכל הפוך. היא מתבוננת במציאות חלופית תקועה בזמן אחר וביקום מקביל. מציאות שגוררת אותה לעולם המעורער של ארץ הפלאות בו הכל לא הגיוני. בצד השני של הראי החפצים הדוממים לכאורה חיים, התמונות של אליס המוכרות כל כך זזות, לשעון יש שפם ולאגרטל פנים חמוצות. המציאות בבית הראי נראית כמו החיים של קורטני לאב אחרי לילה גדוש מנות של הירואין לוריד כשהיא נכנסת להזיות על קורט (המדהים) קוביין.

אז כמו אליס גם קשר קבוע ויומיומי עם האקס זה לראות את החיים מבעד למראה העקומה, ולבחור לחיות במראה המעוותת הזו. לטעמי, אין טעם להחזיק קשר עם האקס, שמבוסס מלבד החברות על זיון מזדמן ובטוח בין קשרים חדשים.

תקראו לי מיושנת או שמרנית, אבל לצאת עם מישהו שנפגש קבוע עם האקסית שלו ורק "מקפיא" את הסקס איתה כשהוא איתך, כי היא (ציטוט:) "חברה קרובה מאד ואדם בחיי", הרי שזה מזוכיזם במקרה הטוב וחולניות במקרה הרע. ראש בריא במיטה חולה.

הרי לאף אחת לעולם אין באמת סיכוי לקשר זוגי אצל אדם כזה, כי היא האקסית - גברת איקס תמיד תהיה שם. היא תשכב אתכם, תצחק אתכם, תבכה אתכם. תחיה את הקשר אתכם ותמות אתכם את הקשר שמן הסתם יגווע תוך זמן קצר מאד. היחסים הזוגיים עם אדם כזה זה דומה במידה רבה להיות מאהבת של גבר נשוי במערכת יחסים פתוחים או במערכת שבה האישה יודעת שבוגדים בה והיא משלימה עם זה.

וכן יש מישהו כזה. לאחרונה, הכרתי אדם מדהים שמתוסכל מכך וממש לא מבין, איך זה ייתכן שהוא אינו מחזיק קשר זוגי יותר משבועיים. ואני מציבה לו מראה. לא מעוותת מראה אמיתית והוא לא מוכן להתבונן. הוא עוצם את העיניים כמו ילד קטן ומסרב לראות.

והנה המראה: בכל פעם שמשהו מעט מרגיש משעמם/ תקוע/ עייף גם אם מדובר בשעה אחת בלבד בדייט, ערב אחד בלבד שבו מנסיבות חיצוניות ולא תלויות בקשר משהו לא זורם (מה שקורה לכל הזוגות) הוא מתנתק. ואז מה? כמובן, יש את חוף המבטחים להלן, האקסית שתמיד שם. היא מחכה לו בזרועות פתוחות בעיר המקלט. בבית שלו, בחדר שלו, במיטה שלו. היא מעמיקה עוד יותר את התקיעות שלו ואת העובדה שגם בפעם הבאה כשקצת קשה או לא בטוח הקשר החדש הוא יברח אליה. לא יתמודד. נורא קל. איך אמרנו? כמו סמים. כמו להתמכר למשכך כאבים.

ומה עם גברת איקס עצמה? היא מצידה גם תקועה בצד הדפוק של המראה. היא נהנית מכוחה ומכך שהוא חוזר אליה מתוסכל נפשית. היא לא מבינה שהוא לא עושה זאת מאהבה ותשוקה אמיתית אליה מה שברור שאין, כי הוא מזיין גם אחרות. איקס האומללה, ייתכן שהיא פשוט מחכה לו מאלפי סיבות שונות: אולי היא צעירה מדי ומחכה להתבגר, אולי הוא שווה את זה, אולי היא קשורה להורים שלו. אולי אולי אולי... זה הכל תירוצים..היא מחכה לו שיתבגר וירצה אותה שוב. הרי היא לא שם בשביל הסקס. סקס תמיד מוצאים ובשביל סקס בחורה לא תישאר במצב דפוק כזה. בשביל אהבה כן.

ונסיים בציטוט של לואיס קרול 'מבעד למראה':

"איך היה מוצא חן בעינייך לגור בבית המראה, תולי?

מעניין אם היו נותנים לך שם חלב!

אולי חלב-של-מראה אינם טובים לשתייה"