לילות לבנים

אז הייתי שם. בעוד חתונה.

הזמנה נתלתה כלאחר כבוד על המקרר מזה כמה חודשים. הוא והיא מחייכים על רקע שקיעה. או זריחה. וואטאבר, הם נראו שמחים.

ביום חגם, הכלה קרנה מאושר בלבן. היא לבשה שמלת מעצבים צמודה לגוף, לא מהשמלות התפוחות למטה שגורמות לך להיראות כמו בובת ברבי תוצרת עזה. היא היתה מאופרת בכבדות ונראתה כמו קריקטורה של עצמה. היא נמוכה, אז היו לה פלטפורמות שאפילו במופע האיימים של רוקי לא שמעו עליהן - גבוהות, לבנות-אדומות וביזאריות. היתה לה גם בירייה סקסית על הרגל כמו במופע של רוקי. מעניין.

החתן נראה עייף. או שזו היתה אני. ההורים שלהם גם נראו משועממים בעיני. לחצו ידיים. נישקו. ועוד לחיצה. בורקס ממולא. נשיקה. סרט אהבה "איך הכרנו", מוקדש ל"מעיין" באהבה. דג סול. ריקוד סלואו של החתן והכלה. קיטש. עוד נשיקה. כוס נשברת. כתובה נחתמת. קמצן, רק ח"י שקלים כפול 1,000. mazal tov. או שלא. נחכה עוד חמש שנים לגט.

אני חושבת שנשברתי כשהחל הריקוד הלטיני בשורות. השיר "לטינוס" והצורה שבה נשים בנות 50 עם שיער שחורדיני, לבוש מנומר, איפור מוגזם ולק אדום מגרשות מהרחבה כל מי שלא יודע את הצעדים של הריקוד המחורבן הזה, הביאו לי את הקריזה. ביג טיים.

בכלל, זה מגוחך עד כמה האירועים האלה צפויים מראש. כללי הטקס ידועים מראש ובמקום שמחה זה הופך לנטל בהרבה מובנים. מי אמר שזה המודל הנכון? מי אמר שכך צריכה חתונה להיראות. אני מתה לתפוס מילה עם הדביל שקבע את כללי הטקס ולהרביץ לו. ואל תגידו לי "זו מסורת", או "זו הדת שלך", כי זה לא רלוונטי. הטקס הוא פרשנות לכל אלה. הטקס לא מסמל את יהדותי או כל דבר אחר.

שלא תטעו, היו חתונות של חבר'ה שנהנתי בהם. בעיקר בגלל השתייה וכשהדי ג'יי לא הולך על מזרחי-לטיני-ים תיכוני. אבל ככל שיותר חברים שלי מתחתנים, כך אני מבינה כמה אני סולדת מהמבנה של חתונה כפי שהוא היום. אם בכלל אתחתן כי זה לכשעצמו די מפחיד אותי. עוד לא פגשתי את הבחור שאמרתי, זהו האדם שאני משתוקקת להזדקן איתו. זה מי שאני רוצה לבלות איתו את שארית חיי. זה זה.

החלק הכי מעניין בחתונה היה כשהסבתא של הכלה התעלפה. חצי שנה לפני מועד שבירת הכוס היא בקושי הלכה באיזה בית אבות בלוד והבטיחה לזוג הנאהבים שלחתונה היא תתאמן על ההליכון כדי להגיע ולרקוד. זה עבד רק חלקית מסתבר. כולם התכנסו סביבה והיא פונתה באמבולנס. הסבלנות שלי התפנתה יחד איתה.

ועכשיו עוד חברה מתחתנת. וגם נורמה ולא גי'ן מטפסת בביטחה לכיוון העשור הבא...העשור שבו את נחשבת "פגומה" בעיני החברה אם לא התחתנת. אבל אתם יודעים מה? לא בוער לי. אם כך נראות חתונות עדיף לצאת למועדוני פנויים-פנויות בגיל 40.

"מה עם קצת נחת לסבתא?" שואלת אימי חדשות לבקרים. ואני אוהבת סבים וסבתות, אבל מי אמר שתפקידי לעשות נחת? נמאס לי לרצות את כולם מלבד עצמי. נמאס לי לרצות.

הפסיכופת האובססיבי שלי טס לברצלונה מחר. הוא נעלב ממני. מהחוסר אכפתיות שלי. מהחוסר יחס אליו. מהיעדר הטלפונים. הוא מקנא שאני הולכת לחופשה עם האקס. נזף בי על כך היום. ולי נשבר. ובא לי לישון כל הזמן. נראה לי שאני מדוכדכת. אשמיע לי קצת מוזיקה שמחה...