לילות לבנים

אומרים שהדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות. וצודקים.

קחו שני אנשים טובים, יפים, מוצלחים, מוכשרים וחכמים. אך עם זאת מתוסבכים. שימו אותם יחדיו. שניהם מאד, מאד רוצים שזה יצליח. אבל זה לא. והם נהנים יחד, וכיף לישון מחובקים, ומסג'ים, וחיבוק פה, ליקוק שם, קוצ'י ומוצ'י. אבל משהו שם איננו.

אז החלטתי לחתוך מחיי את ה"מושיע המדומה". שיחת מוטיבציה עם חברי הטוב "אורי" והופ. הטלפון צלצל ואני הייתי קולית, עניינית וחתכתי מהר בלי הסברים. עם ההחלטה שלי 'חותכים' בעצם השגתי אותו בשניות. לדעתי השגתי אותו בשיחת טלפון אחת. אבל אני עשיתי את זה קודם והרגשתי טוב עם עצמי. אני מרגישה כמו ילדה קטנה שמוציאה לשון, מחזיקה את האצבעות על האף ועושה נה נה נה נהנה. זה טיפשי אבל ככה בא לי.

לאכזבתי, מה רבה היא, הוא אפילו לא שאל 'למה'. לא עניין אותו בכלל. הוא כבר עשה את הפרידה שלו. שם עליי זין (תרתי משמע). קיוויתי שיתבשל קצת במיץ של עצמו..כנראה שלא. Next

היום שבו הבנתי בפעם הראשונה שזה לא זה:

(מעבר לזה שלא הרגשתי אליו באמת משהו עמוק..ומלבד העובדה ה"שולית" שפחדתי להיות אני לידו...)

לפני בערך כשבוע וחצי. זה התאריך שמסמל עבורי את היום שבו הבנתי שהוא לא רציני בכוונותיו אליי.

ראיתי אצלו משהו שחשקתי בו. התחלתי לעלעל בזה להנאתי. רציתי עוד. נזכרתי כי ככל הנראה יש לחברה את זה. הוא שאל אם אני אחזיר לו את זה מהר. שנייה אחר כך אחר כך הציע (הקמצן) שאקח מהחברה. באותה השנייה הבנתי - אני על זמן שאול. הספירה לאחור החלה. המונה דופק. קחו איזה קלישאה שלא תרצו...אני והוא סתם.

זה קרה שוב לפני כמה ימים. היה לי יומולדת והוא אפילו לא הביא לי כרטיס ברכה, שלא נדבר על מתנה. מחווה כלשהי. הרמת כוסית רק אני והוא....כלום. הפרימדונה לא טרח עבורי.

ולי יש בעיה. אם מישהו לא אוהב אותי מהר ולא רוצה אותי ממש, אבל ממש בטירוף חושים, בהתלהבות, אז אני נסגרת. על אחת כמה וכמה שכבר נפגעתי מהאדם הזה בעבר שזרק אותי ולפתע חזר. ואיתו פחדתי לזוז. פחדתי להגיד משהו שיוציא אותי טיפשה, או לא טוב. ואני בכלל חכמה והוא הפך אותי לעכבר מפוחד וחסר ביטחון או דיעה או עמדה. סירס אותי. לא אהבתי את מי שהייתי לידו. והתמכרתי לחיבוק שלו. רק רציתי ללטף אותו כל הזמן ולעשות לו נעים. לעשות הכל כדי שיאהב אותי. נורמה מרוככת מדי לעת זיקנה. הגיע הזמן לקרוא שוב את "למה גברים מעדיפים ביצ'יות" ואולי לשרוף איזה חזייה. אקט של פרידה.