לילות לבנים

באמצע מדידת בגדים בשוק המעצבים בגני התערוכה. טלפון.

על הקו - "מושיע מדומה". מציק לו. הוא רוצה לדעת למה סיימתי את זה. מתחרט קצת...
הוא חושב לטוס לחו"ל. מדסקס על זה שבא לו גם לקפוץ לשוק (משעמם לו בבית).

ייבשתי אותו. "אני עסוקה".

שילך להושיע בכאילו מישהי אחרת.

בשוק המעצבים הכל היה צפוף. לא כיף שם יותר. עדיף ללכת לחנויות, גם אם מדובר בקילומטרים רבים ולקנות בנחת.

אי אפשר היה למדוד בתאים כלום. התפשטתי באמצע הדוכן, לא בתא, מדדתי בערך ובקושי הצצתי בראי לראות אם זה מתאים. אני וחברה היינו המראה אחת של השנייה. "יפה לך,תקחי". או "זה ממש מכוער. עזבי את זה". טוב שיש חברות שהן ראי.

דבר שנראה לי מגוחך בשיטוט הצפוף במקום - זה מצחיק האופן שבו הבנות מתלבשות כדי להרשים בנות אחרות. הן כאילו "דופקות הופעה" בשביל שוק המעצבים. הרי אתן מגיעות לקנות בגדים, אל תשימו על עצמכן משהו מתוחכם מדי...טיפשות.

ולגבי הגברים - אין סתם רווקים חביבים שבאים לשם, למרות שזו שטות כי המקום מוצף בבנות, מלא כוסיות ושמשקיעות בעצמן (דאאא של צפוניות. הן באו לרכוש בגדים). עם זאת היו שם גברים ממורמרים שבנות זוגן גררו או גייז.

אז....

חיפשתי בגדים שחורים לעבודה...זה מה שדרוש. מצאתי. הייתי שם שעה וחצי פונקט.