הפסיכופת האובססיבי, שרכש עבורי הררי שוקולד תוצרת 'מקס ברנר' ליומולדת, ועל כך אודה לו עד יומי האחרון, שלח לי את האי מייל הבא:
נו, ולא בא לך איזה שעה ושלוש אורגזמות (לפחות) עם מישהו מצויד כהלכה, שיודע בדיוק איך לגעת בך וכיצד להרעיד את גופך? שיודע איך לפנק אותך, מה את אוהבת, מה מטריף אותך ומה גורם לך לרטוט ולאבד את השליטה על גופך?
מישהו שלדבריך, כתב את הספר על איך להפעיל אותך?
את יודעת, לא בשבילי, כמובן... זה בשבילך...אני פשוט רוצה שיהיה לך טוב...
נורמה בדילמה.
מצד אחד, הסקס עם האחרון "מושיע מדומה" היה כל כך גרוע שאני חשה כי עליי לייצר עבורי חוויה מתקנת. ואכן עם הפסיכופת היה סקס מושלם. ולמעט העובדה שהוא 'חונק' מרוב אהבה או מרוב שהוא חולה, הוא גם אחלה בן אדם, מצחיק, נראה טוב ומפנק.
הוא מכיר אותי טוב פסיכו הקטן שלי. יודע לפרוט על המיתרים הנכונים, לדבר אליי בגסויות כשצריך, לנזוף בי לעיתים. באיזשהו מקום הוא לפעמים כמו דמות אב, מרוב דאגה. ולא סתם אב, אלא אבא שהוא סופר קרציה!!
הוא ממש כועס כשאני עושה שטויות, משתכרת למשל. בפעם האחרונה ששוחחנו על ערב של שיכרות מטונפת, הוא ישר התחיל לקדוח בראש עם שלל שאלות, שבחקירה צולבת של השב"כ היו מתייאשים כבר -
"ומה עם סם האונס"? הוא תהה והוסיף "איך את יודעת שלא שמו לך משהו במשקה"?. הישרתי אליו מבט ואמרתי - "חברים שלי שומרים עליי. לא הייתי לבד אל תדאג". חייכתי. חשבתי שהנושא מוצא. אבל טעיתי.
והוא המשיך "ואולי בכל זאת, מישהו לקח אותך לשירותים יא' חתיכת זונה", הוא חייך. "תקשיב", אני מתחילה להתעצבן. לא הייתי במצב רוח לדחקות - חורף, קר, אני מרגישה הכי לבד בעולם והוא מנסה להצחיק עם בדיחות קרש "זה לא קרה. עזוב את זה. בוא נדבר עליך קצת, מה עם הרוסייה ההיא מהעבודה שרוצה אותך?".
פה היה מצופה שהשיחה תקבל כיוון חיובי, כלומר שישונה נושא השיחה. אבל לא. פה התחילה הרצאה של עד כמה נורמה "חסרת אחריות". אחר כך התווספו גם כמה בדיחות לא ממש מצחיקות, על זה שהוא מאמין שחבורה של גברים לקחו מספרים בתור לשירותים באותו הלילה וחגגו עליי. "מה אתה רק מספר 7. שיט איזה באסה לך", הוא צחק.היה צחוק, אבל ראיתי שהוא בוכה מבפנים. מקנא ועדיין אוהב.
בימים כאלה של לבד, אני נזכרת באהבה שלו כלפיי וזה תומך בי נפשית. בימים שבהם אני מרגישה פגועה או לא מספיק טובה, או חכמה או לא מספיק משהו, אני מתפתה להיענות להצעות הסקס שלו, שהן בטוחות ומלוות בהמון ליטופי אגו.
האי מייל הבא שלו (מלפני שעה)-
אז יאללה נפתח יומנים?
כרגע אני שוקלת את ההצעה.
"אורי" חברי היקר והשולטתתת!!!1 אמר לי לפני כמה ימים שהוא לא מבין איך בחורה כמוני סובלת מחוסר ביטחון עצמי. הוא גם אמר לי שנורא קל לסובב אותי ולגרום לי להתבשל במיצים של עצמי, מה שאני מכנה לעיתים "טשולנעט פנימי".
נמאס לי מזה. הוא צודק, אבל לנוכח אמרותיו הידועות לי אני חשה חסרת אונים. מלבד הדיעה שלי על עצמי שהיא לרוב דווקא טובה, אני מאד מושפעת ממה שאחרים חושבים עליי. באמת אין סיבה שאפתח דיעה על עצמי שהיא תוצר במידה זו או אחרת של מה שאנשים אחרים מסיקים עליי. ה"אחר" (מושיע מדומה) שזרקתי לפני כמה ימים, אמר לי למשל ש"החשיבה שלך לא מפותחת מספיק", יעני לא מספיק מתוחכמת או חכמה כמוהו. וזה חלחל מתחת לשכבות האפידרמיס, כי זה לא עוזב אותי. והנה הערסית הקטנה מרימה ראשה - סעמק. אימו הצולעת.
ואז אתמול, אמרתי לאמא שלי:
אמא, כשהייתי קטנה הרגשתי חכמה ומכוערת. היום אני מרגישה יפה וטיפשה.
והיא בתגובה הציעה שאחליף פסיכולוגית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נורמה ולא ג'ין