לילות לבנים

מה עושים כשצריך לקרוא מאמרים לבחינה, אבל לא מצליחים להתרכז?

השעה 02:00 בלילה. אני וא' מפטפטות במסנג'ר. מדברות שעות, מנתחות כל דבר כמו בנות טיפוסיות. קלפטע'ס. א' היא כוכבת עולה ונחשקת בעולם ההיכרויות הוירטואלי. לא שהיא צריכה את זה, תכל'ס היא כוסית, אבל היא חברה באתר שנקרא "מקושרים" מסיבות לא ברורות. אולי אופנתיות.

הרעיון של האתר בגדול, הוא לפתוח כרטיס אישי, עם תמונות ופרטי טריוויה משעממים כמו: המאכל האהוב עליי: "קרמבו", או סרט ששינה את חיי: "במבי". ואז לקבל דואר של מחזרים נלהבים שמספרים בתאווה כיצד העובדה שאת שומעת אואזיס וגם מזל דלי ביחד מצביעה על חיבור קוסמי ייחודי, (וזה למרות שהוא גר בחדרה ולא דובר אנגלית ואין לו מושג מה זה נווה מדבר). כל אחד יכול לצרף אליו חברים וכך כמו הטרדות מיניות במשכן הכנסת, התופעה מתפשטת. תרתי משמע.

אז לפני חודש בחנו את העניין לעומקו ולגופו. אין לכך תירוצים אמיתיים חוץ מהטמטום שתקף אותנו, חוסר חיים (זה היה יום שישי והיינו תקועות בבית) ולבבות שבורים. אז כדי לצחוק, פתחנו כרטיס פיקטיבי לבחורה שנקרא לה כאן בשם 'מירב'. התמונה שבחרנו עבורה נבחרה בקפידה לאחר שיטוט אינטרנטי - בתמונה מופיעה בחורה צעירה בת 25 בערך מחופשת ומאופרת לנמרה. כלומר, צבעי גוף מנומרים מכף רגל ועד ראש, ללא בגדים וזוג אוזניים חמודות 'טייגר לילי' סטייל, שצצות בין הבלונד-שטני-גוונים שלה. היא מאד מעמיקה, רוצה לפגוש את מרטין סקורסזה לדבר איתו על הסרט החדש, רקדנית מקצועית בלי תואר אקדמאי. התחביב האהוב עליה הוא סקסססססססס. אה וגם "לצטט משפטים מהתנ"ך. רצוי מספר תהילים". כן, מדובר בשידוך משמיים לכל סטרייט וחלום של כל אם פולנייה. בקיצור שווה!

אז מאז שמירב בסצינה, תיבת הדואר שלה כמעט וקורסת מדי יום. א' ואני שעדיין משתעשעות מהעניין, קוראות את המכתבים מדי יום ולא מספיקות לענות.

כל מיני זאבים רעבים כותבים למירב את  המשפט שמסתמן כהכי פופולארי "את מהמממממממתתת!!1" והיא עונה להם בנון שלאנט, "לא, אתה מהמם!". מישהו שואל: "את חתולה??". "לא ולא", עונה מירב. "אני נמרה. מיאו. גררררר...".

עשרות תחנונים לטלפונים, אלפי הצעות לסטוצים מפתים, דוגמנים צעירים, טייסים, מתעשרים צעירים טחונים בכסף, כל העולם ואישתו רוצה את מירב. ועדיף עכשיו ובלי איפור. הקטע העצוב (חוץ מהסיפור כולו שעצוב בלאו הכי)? הוא שבגלל האיפור, אי אפשר אפילו להבחין בתווי הפנים שלה. לא רואים כלום. זו התדמית של הכוסית הטיפשה והעירום המרומז שעשה את העבודה והקפיץ את האנטנות והמחושים של כל גברברי מקושרים. בעצם לא של כולם, רק של אלה בלי האינטילגנציה המינימלית להבין שמדובר בפלופ.

אז אתמול אחרי שיחה מעמיקה של כמה שעות, תחנונים בלתי פוסקים מצד א', כדור נקסין 500mg מטשטש וכנראה שגם שילוב רע של חוסר בשעות שינה, הוחלט לערוך ניסוי בישראל ולפתוח גם לנורמה ולא ג'ין דף ב"מקושרים".

היום בבוקר, כמו קמתי מסיוט, התחלחלתי לפתע. חשבתי לעצמי? איך לעזאזל הסכמתי?? שיט.

הרי אני ממש לא רוצה להכיר עכשיו מישהו. ממש לא!!!!! ועוד בצורה כזאתי?? אני גם בכלל לא צריכה אתרי שידוכים.

אבל הבוקר, עם קבלת ההודעה המחמיאה הראשונה, אז נפל לי האסימון לגבי הסיבות התת הכריות שכנראה בגללן עשיתי את זה. כן, שוב מדובר בחוסר הבטחון המוכר שלי. ברצון לקבל הכרה בי. לדעת שרוצים אותי.

זה היה כשהתחלתי לקבל מכתב. ועוד אחד, ועוד אחד. ועוד ועוד ועוד.... האי מייל שלי החל להתמלא בג'אנק סליזי ומלטף אגו. כולם מכוערים אגב, בלי יוצא מן הכלל בינתיים. "אחלה תמונה, סקסית", כתב לי מישהו. אחר שאל "מתי את באה לאילת?". בחור אחד צעיר בן 24 מנווה סביון, טען שאין לו תמונה כי פירמטו לו את המחשב "אבל אני חתיך", הבטיח והוסיף "אני מקווה שזה שאני צעיר ממך בשנה וחצי לא מרתיע אותך".

אמאל'ה. נבהלתי. לא ממנו אלא בכלל. אני מרגישה כל כך חשופה שם. כאן בבלוג יש לי את האינטימיות, הסודיות, השליטה על חיי. שם בבית הזונות הוירטואלי בתוך שנייה וחצי יודעים עליי יותר ממה שאני רוצה שידעו עליי. יש שם גם פונקצייה של "גשש בלש", כלומר אם אני מסתכלת בכרטיס של מישהו שהתחיל איתי, אז הוא רואה שבחנתי אותו חזרה, ואז אם לא עונים לו זה לא נעים. וחוץ מזה, למי יש זמן לענות לכל הדואר הזה וההתכתבויות המשעממות האלה?

אני חייבת לציין שלכמה רגעים הייתי נשיאת מועדון המעריצים של עצמי. כמות המכתבים שעשעשה אותי והחמיאה לי. הרגשתי כמו כמו איזה מנהלת פורום יב"ז שעונה למחזרים: "אנו מודים לך על פנייתך. יעלי מאד שמחה לדעת שאהבת את הקטלוג האחרון של פוקס...אם ברצונך לרכוש מוצרים של יעלי, ספרים, חולצות, תחתונים, כרטיסים לפסטיגל וכו' זה בכתובת הבאה. תודה שכתבת, ויעלי מוסרת את אהבתה ושיהיה לך יום בר-זוהר!!".

אני כזו פתאט. אני נותנת לזה עוד יומיים עד שהכרטיס של נורמה ייעלם באורח מסתורי.

עריכה: התחיל איתי כרגע כדורגלן מאד מפורסם ונאה במקושרים. "את מגרה אותי", הוא כותב. אני בשוק. זה נהיה הזוי מרגע לרגע.

פרטים בהמשך...

אמא שלי תמיד אמרה לי "נורמה, תזהרי מגברים עם מעיל עור". ל"מסקרן" יש מעיל עור מהמם. בצבע חום. ומגפיים תואמים. מה זה אומר?