לילות לבנים

יש מישהו שמסתובב בשינקין, ותולה מודעות אבל על "מותה בטרם עת, של אהובתינו, אנה ניקול סמית ז"ל". ואני שואלת, האם האנשים בשינקין חייבים בכוח לנסות ולהוכיח שהם מיוחדג'ים? האם לא די בכך שבכל יום שישי עוברים שם נחמנים מאומנים לצלילי טראנס ומחזירים אנשים בתשובה? או שעושים סרט ישראלי ותוקעים בו שלושה לוקיישנים מרחוב אחד (אורנה ואלה, אוזן שלישית ועוד מקום פלצני ששכחתי כבר..). או שסתם יש שם יותר מדי סנדביצ'יות עם קממבר ופטריות כמהין?

עם כל אהבתי לשופניג, ואלוהי הכותנה והסאטן יודע שיש בי המון אהבה, אני אומרת - די לפלצנות!! די להיות מיוחדג'. ממחר קונים בקניון, שם הבורגנות חוגגת או בחנויות יד שנייה, שם המציאות (מלשון מציאה) חוגגות. נורמה לא שותה עוד בקפה תמר ולא מגדלת עכוז בעגבניה. לא אחורר את גופי בז'ובינו קעקועים ולא אחשוף את טפחיי בשימלה מאובססיה.

חוץ מזה, ביננו, בזמן האחרון נמל תל אביב הופך למקום הרבה יותר נעים לשוטטות ופחות עמוס, למרות המבחר הדל יחסית של חנויות...

ובאותו נושא. כמעט. היום לקחתי מונית עם נהג ערבי נחמד בשם חליל. אשתו של חליל לומדת, כך מסתבר חינוך באוניברסיטת תל אביב. יש להם צרות בנישואין והוא רוצה להעיף אותה לקיבינמט או לעזה. מה שיבוא קודם. בכל מקרה, הוא הרגיש צורך עז להשתפך בפני אישה. אז אני הייתי הדבר הכי קרוב לזה. "מה אני לא קונה לה, איך אני לא מפנק אותה", הוא סיפר לי. "לפני כמה ימים אספתי אותה מהלימודים, אמרתי לה 'בואי אפנק אותך', הלכנו לבית קפה הכי יקר, אמרתי לה תזמיני, אכלה קפה ועוגה וואלה -עליי!". הוא המשיך את הסיפור וקולו הפך נוגה. אני הייתי בדרך לפסיכולוגית, והנה הוא מצא לו גם אחת ועוד היא (כלומר אני) משלמת לו על זה. "וואלה, אישתי חצופה. היום באה אליי - אני רוצה מגפיים, יש סוף עונה. ואני? אין לי כסף, מינוס 20 אלף בבנק, בגלל הלימודים שלה, איך מגפיים?". הנהנתי בהסכמה. באמת איך מגפיים. ממש אישה חצופה. נעליים חדשות? גועל נפש. והוא המשיך: "אז אמרתי לה "אי אפשר. תאמיני לי אם לא הילדה, מזמן הייתי עוזב אותה. היא יפה אז היא חושבת שהיא יעני מעל כולם".  אחר כך הוא הוסיף שהיא ביקשה מכונית "אופל טיגרה" והוא בכלל רצה לקנות לה משהו ב10 אלף שקל.

ואני אומרת לכם לפעמים משתלם להיות נהג מונית. להפעיל מונה?