לילות לבנים

"תרגישי את הבטן שלי. אני מבייצת עכשיו לכבוד יום האישה הבינלאומי". כך, בפנים חתומות פניתי לא' לפני כמה שעות, בעודנו מפזזות במופע לרגל יום האישה הבנלאומי שערכו הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב. טוב נו, לא באמת בייצתי (נראה לי), אבל בכניסה למופע היו חבורת עלוקות של קוטקס שחילקו טמפונים ופדים כדי שאני ארגיש "חופשייה ומשוחררת", וגם מישהי אתיופית שניסתה למכור אמצעי מניעה חדש, סוג של טבעת נרתיקית חוסמת זרעונים. תודה, אבל תרמתי בעבודה, תנסו טבעות על מישהי אחרת. אני סרבנית טבעת מכל סוג, גם על האצבע ובטח ובוודאי שואגינלית.

אז מה היה במופע? ערן צור, מאור כהן, אריק ברמן, שלומי שבן, חמי רודנר, עברי לידר והמלך בכבודו ובעצמו - פורטיס (משוגעעע). ת'אמת? לא ממש עשו לי את זה. נראו עייפים חוץ מפורטיס. דחקה קלה (לא באמת) נרשמה כשעברי לידר שאל את ערן צור, אם גם הוא נחשב אישה. חה חה חה. הם לא ממש דיברו עם הקהל יותר מדי. אבל בסך הכל, היה כיף לראות אותם מקרוב, כמו מופע אינטימי.

אז ביום האישה הבינלאומי חשבתי על דברים שבא לי לעשות ושאולי יגרמו לי להעצמה נשית נוסח ה"ספייס גירלס" או לפחות לתחושה רגעית טובה:

לקרוא רומנים זולים באנגלית עם ציור של גבר ואישה מתחבקים על הכריכה, לצפות בשידורים חוזרים של התוכנית של אופרה, להסתכל בערוץ 99 ואז לנסות לחקות מול הראי את שלי יחימוביץ', לפנטז על הטור הבא של דנה ספקטור, להתכרבל בפוך עם מפזר חום מולי וכוס יין טוב ביד ולתת לו הוראות לפינוק עצמי, לדמיין את החיים בלי מחזור, סקס עם אישה (אנג'לינה ג'ולי עדיין עם הבראד הזה?), סקס באופן כללי, מסג' עם שמנים, לחסל חבילת עוגיות בלי רגשות אשם, לצפות שוב ב'מרי פופינס' בקטע שבו האמא חוזרת הביתה מהפגנת שריפת חזיות פמיניסטית, לקרוא את דידי מנוסי ולאמץ שלל בדיחות שובינסטיות, ללמוד להחנות את האוטו במכה אחת, לאמץ ילד אפריקאי, לאמץ ילד קמבודי, לאמץ את בריטני ספירס (מסכנה היא כל כך אבודה), לאמץ לי חיים ואולי גם מעט אושר.

(עריכה: איך שכחתי, אהבה, אהבה, אהבה!!!)

ואסיים עם ציטוט מתוך הספר "הקלות הבלתי נסבלת של הקיום", תחת הכותרת 'אשה':

"להיות אישה היה גורל שסבינה לא בחרה בו. דבר שלא בחרנו בו, אין אנו יכולים לזקוף לזכותנו ולא לחובתנו. סבינה ידעה שעליה לקיים יחס קורקטי עם הגורל שיועד לה. להתקומם נגד הגורל שעשה אותה אשה נראה לה אווילי בדיוק כמו להתגאות בו".

אתמול בלילה קבלתי הודעה מרגשת מאדם יקר מאד. בהתחלה חשבתי שאולי הוא שתה משהו, אבל אז הבנתי שאולי באמת יש אנשים שאכפת להם ממני בעולם הזה.

ואם זו תהיה השנה הכי יפה בחיי, בהחלט אשמח שהוא יהיה בחיי.