לילות לבנים

עונת היתושות הגיעה. רוחות הקיץ מבשרות רק דבר אחד - נורמה שולפת את חליפת הנינג'ה מהארון והופכת באחת ללוחמת סיירת מובחרת. זה או אני או מוצצות הדם (או סתם מוצצות).

שילוב של גנים חלשים ודם מתוק במיוחד (מחסור בB-12), הפכו אותי לאלרגית לעקיצתן. תוסיפו לכך פדנטיות יתר שהפכו אותי ללוחמת שאהידית מסורה, וזה נראה בערך כך:

ברגע שהזימזום מגיע לקרבת אוזני, ולא משנה עד כמה עמוקה שנתי, אני מזנקת באחת. מעתה ואילך, הקרב המתנהל, לא מבייש אפילו את את צייד הקרוקודילים (השם יקום דמו וזכרו) בעת מפגש עם תנין בביצה מבעבעת, ביער מסתורי בערבות אפריקה.

לרוב אני קמה, (או המסכן שלידי), מדליקה אורות והמרדף מתחיל. אתמול בלילה היה היורה - יתושה ראשונה שהטרידה את מנוחתי ולבסוף, גם עקצה אותי בכתף, מותירה אחריה הר קטן ומגרד.

היום בערב, אני מתעוררת משנת אחה"צ שלי, וזה קורה שוב. בעודי שוטפת פנים, מצחצחת שיניים וכל הסידורים הרגילים, הבחנתי בה. יותר מזה, הבחנתי שהיא הבחינה בי מבחינה בה. קרב מוחות. היא ידעה איפה לעמוד המתוחכמת, בדיוק על הדוש, כך שמוסף הספורט של ידיעות, שלרוב מוצא את מקומו בפח שלי במהרה, לא יכל לשמש לי כנשק.

דבר ראשון סגרתי את הדלת. אין לה לאן לברוח. היא הריחה סכנה, החלה לעוף, מנסה למצוא נקודה אסטרטגית טובה יותר. הכולרה התמקמה ממש מעל הבליטה הקטנה בחלון. שוב, אחד אפס לה. עשיתי רוח (עם העיתון), היא זמזמה בקרבתי ואז עשתה את התרגיל המתוחכם להלן "הסינוור". בתרגיל זה מתקרבת הקטנה למנורה בתקווה שאורה ישבש את ראייתי והיא תוכל לשים רייס ולהתחפף למיקום לא נודע. אך נורמה לא תיתן לסינוור העז ולצורות הצבעוניות שהתמקמו לי העין אחר כך ושיבשו לי את שדה הראייה לעצור בעדי. וכך, ברגע שהיא עשתה טעות והתמקמה על המראה, מצאה היתושה (נקרא לה שימחה) את עצמה מרוחה בששון בין מיכאל זנדברג, המודח מהנבחרת, לכמה אוהדים אנגלים שיכורים וורדרדים.

במסעדות סיניות ישנם מספר הרגלים מגונים. הראשון שבהם הוא עודף ג'לטין ברוטב המתוק הורוד שלהם. זה מתווסף להרגל אחר שהוא למעשה, שימוש יתר ברוטב הורוד הזה הלכה למעשה, על כל דבר. אחר כך מגיע ההרגל שלימים נודע כ"זן ואומנות השימוש בשמן עמוק". מלבד הרס הערך התזונתי והטעם, הרי שמדובר בגועל נפש, שמן על הכל - אגרול, בשר, אורז ואפילו הקינוח (בנה/תפוח/אננס מטוגנים).

אבל הכי חמור הוא אותו הרגל של האוריינטלים הקטנים האלה להתיימר לחזות את העתיד בדמות "עוגיית מזל", בסוף כל ארוחה. מעניין שאת ביקורה של משטרת ההגירה הם אינם צופים, אך מה יעלה בגורלי בתחומי הבריאות, הכסף, קריירה ואהבה, זאת הם יודעים גם יודעים.

אפילו בסרט 'ביג', אחד האהובים עליי, האיש הזקן במכונת המזל שהופכת את טום הנקס בין לילה מילד לבוגר, היא דמותו של חכם סיני.

אז לאחרונה סעדתי את ליבי במסעדת ה'סינית האדומה'. בעודי בוררת בין עוגיות הליצ'י הנדבקות לשיניים ופותחות סתימות לבין החשבון, הגיעה החלק האהוב עליי וגם הכי טעים - העוגייה!

הנה מה שהיה כתוב על הפתק: "צפי שינוי במעמדך האישי".

שאריות העוגיה. והמזל?

אמאל'ה. מה זה אומר? האם זה אומר שבקרוב נורמה תכתוב פוסטים נוכח "שלושה ימים וילד (וחיתול מלוכלך)"? או שמה משמעות הדבר היא יותר בכיוונו של אמדורסקי (לא המסולקנת המגעילה - בעלה) - "אתה צריך אהבה חדשה?"

בכל מקרה אני חשה בשינוי קרב. זה מזכיר לי קצת את מרי פופינס שהגיעה עם שינוי כיוון הרוח לביתה החדש כאומנת. אז גם אני ככה, רק שחסרה לי מטרייה עם ראש של תוכי מדבר שיגיד לי "תהיי חזקה נורמה".

זהו. תם ונשלם. אני עוברת דירה. רוחות של קיץ.