לילות לבנים

או קיי. אז אני לא נרדמת.

שילוב של התרגשות לקראת הבחינה מחר בארבע אחה"צ וגם הורמונים משתוללים. כן, כן, האישה שלפניכם לפני מחזור, מה שאומר שאני זו לא אני כרגע. מישהו השתלט על הגוף של נורמה. אתם רגילים לנורמה ג'קל ועכשיו תקראו לי "נורמה הייד". גברים  - ראו הוזהרתם. נשים, תתענגו. אלה הן פניה המכוערות של הנשיות ערב קבלת האוהל האדום. מי אמר 'מיאו' ולא קיבל?

עכשיו אחרי ההקדמה לענינו. כנראה שזה מדעי. בא לי לכעוס על כל העולם ואחותו ואני אפילו לא יודעת למה. או על מי! או איך? אז על מי הכי קל להוציא את הכעס? על הגברים בחיי כמובן! וגם אלה שלא באמת בחיי ומתים להיות ויוצאים הכי פטאת.

אז היום התעצבנתי קודם כל על המטרה הכי קרובה לסביבתי "קרקע בטוחה". אני מנסה להתרכז לבחינה וכל רגע מהחדר השני אני שומעת איזה גרעפס עסיסי, שמפריע לי בדיוק באמצע מאמר משמים של יוספה לושיצקי על הסרט "שחור". אבל לא סתם שיהוקון חמוד וסימפטי, אלא גרעפס מכל הלב, כזה שאפשר לנתח, להריח ולדעת בדיוק מה הוא אכל לארוחת בוקר, צהרים וערב. אחרי הפעם המיליון שזה קרה, יצאתי מהחדר, יישרתי אליו מבט קטלני ואז השגתי את מטרתי - הצלחתי לעצבן אותו! יש. אחת-אפס. אני לפני מחזור, מותר לי.

אחרי זה התעצבנתי על כל המין הגברי באשר הוא. "נמאס לי", סיננתי קללה. "אני מתנזרת והפעם באמת". זה קרה אחרי שגיליתי שעוד בחור שחשבתי שסתם נחמד איתי, ורוצה לדבר על רגשות ודברים אחרים שמלהיבים נשים, מנסה להתחיל איתי. נמאס מפטישיזם! נמאס לי להרגיש כמו אובייקט מיני, כמו חפץ. "אז מתי קובעים לקפה?", שאל אותי (שוב) גרי המקריח בפעם השלישית תוך ארבעה ימים. הבהרתי לו שוב - "כידידים?".

"איזה מבאסת את", הוא ענה. לאחר כמה דקות הוסיף, "כן, בטח שכידידים. מתי לאסוף אותך?".

"לא היום, אני לומדת למבחן" עניתי. נזכרתי במבט שלו ביום שראה אותי. מבט רעב. מפשיט. בוחן מלמטה למעלה. בלב שלי שהפך קר באחת חשבתי שגם לא בגילגול הזה וגם לא בגילגול הבא אני אשתה איתו קפה.  ססעמממק.

גררר....רציתי לרצוח אותו. בלב פינטזתי איך אני מגיעה לדבר עם גרי על רגשות ומביאה איתי מישהי כוניפה, ואחרי חמש דקות מתנצלת "אויש, אני חייבת לזוז", ומשאירה אותו עם "ידידה" חדשה לשפוך בפניה את הלב.

כן גרי, בוא נדבר על "רגשות", על "כאב", על "כעס". איפה כואב לך? אני מקווה שבביצים. ותודה שהוספת עוד מינוס ענק למין הזה שמתקרא גברים. 2-0.

אחר כך ירדתי לשכונתי לקנות סנדביץ. אני נורמה ילדה תמימה, עם טרנינג, קוקו, מבט מחויך בעיניים, בלי איפור ורעבה בטירוף. "כאן זה מקום בטוח", חשבתי לעצמי. בעודי מחכה לסנדביץ אבוקדו והפוך, הגיע איזה חננה מחננה-לנד הסמוכה (משרדי מחשבים או היי טק או וואטאבר). "מה הזמנת?", הוא שאל. המבט שבעיני לא השתמע לשתי פנים - כאן סכנה. אבל הוא לא הפנים אותו ולא הספיק לברוח בזמן. "אוכל", עניתי והמשכתי להביט במוסף על הדלפק. "טוב אל תכעסי", הוא אמר. "את פשוט הדבר הכי יפה שראיתי פה בזמן האחרון, ואני נמצא כאן כל יום". חייכתי אליו חיוך מאוסה וחזרתי לעיתון.

שלא תבינו לא נכון, זה מחמיא מאד שמתחילים ולהרגיש נחשקת. אבל אין לזה הסבר ואין טעם לנסות להבין בכלל איך אני פועלת בימים כאלה של התקף הורמונלי. הוא הוסיף לבהות בי. התעלמתי. "אפשר לפחות לשאול לשמך?" תהה. "כן אפשר", עניתי, ומבלי לחשוף את שמי, הלכתי לקחת את האוכל והתחחפתי משם. האמת שבדיעבד, הוא היה ממש חמוד. גיק שיק עם עיניים חומות כהות. אבל הוא תפס אותי על קו התפר של ד"ר נורמה ג'קל ונורמה הייד. 3-0 לנורמה.

ודבר אחרון ודי - זה יישמע קטנוני. אבל מאד רציתי לשמוע מישהו מאחל לי בקול חמוד בהצלחה בבחינה מחר. זה לא קרה. 3-1 (נציג המין הגברי V.S נורמה).

וזה מה שיוביל אותי ודאי לפוסט הבא שלי..סקס עם אישה. יש מתנדבות?

אינטרוספקציה 2

יש רגע אחד אחרי הסקס, שהוא הכי מזוקק וטהור שיש. זה הרגע שאליו מתכוונים בשירים, בסיפורים, באגדות, בשיר השירים, כשצוללים מתחת למים אל הרחם של אמא אדמה וגם בסתם אופרות סבון זולות.

נורמה בחקירה פנימית - איך מזקקים אושר? אז אחרי האורגזמה(ות), אחרי הנשיקות, אחרי הגניחות, אחרי השוקולד, היין, המנצ'יז, המים (כי צמאים) אחרי הכל, זה מגיע. הופה סטופה! אני לא מדברת על סקס של לילה אחד "סטוץ" זול מפיק אפ בר. אני מדברת על לעשות אהבה. או אם אין אהבה עדיין, אז הכוונה לפחות היא לשכב ממקום נעים, בטוח וחם ולא מכני.

אז אחרי שסיננתי וזיככתי את הרגע במחשבותיי, הגעתי למסקנה שהאושר מתרחש כשכף הרגל שלי משחקת בכף הרגל שלו.

וזהו.