לילות לבנים

רוני הביטה בעצב אל המחשב שלה. היא כבר ידעה אז שהאשלייה המתוקה שלה מתה. והיא מחכה.

כבר שנתיים שהוא, איש היי-טק נמצא בחו"ל, בארצות הברית, מבטיח לה כל הזמן שהנה אוטוטו הוא "עושה את המכה", וחוזר אל זרועותיה הבטוחות, החמות, הנשיות.

המחשב דולק, הוא משמיע פעימות קצובות. אבל הלב של הבחור שלה כבר לא שם.

רוני אף פעם לא הרגישה יפה. להיפך, היא תמיד היתה חסרת ביטחון והתהלכה בעולם הזה כעלה נידף ברוח. זה אבסורד איך בחורה כל כך יפה מרגישה בהוויתה כמו ברווזון מכוער. בבית הספר תמיד התבלטה, 1.74 של שיער שטני ועיניים ירוקות. ככה זה כשאת בת של שחקן כדורסל מפורסם, שנחשב לפני שנים לסמל סקס בפני עצמו. מבט הראי העקום החל כמובן, כשבחבורת הבנות בבית הספר היתה מי שדאגה להזכיר לה שהיא נערית מדי, גבוהה כמו 'אוליב' מפופאי ורזה מדי. זה לנצח יפגע בדימוי העצמי שלה לגבי נשיותה. שנים אחר-כך והיא עוד נלחמת מול המראה. היא נגעלת מהחזה שלה, מידה B ומקפידה לקנות פוש-אפס. היא רוצה קימורים ואוכלת, אבל הגנים מנצחים. הצעות הדוגמנות שזורמות לכיוונה ולהן היא מסרבת כבר שנים לא עזרו לשפר את השינאה העצמית. להיפך, הן הנציחו את כל מה שלא רצתה להיות - רדודה ושטחית.

יום אחד אורו עיניה. הוא הזמין לה כרטיס טיסה לחו"ל. "אם ההר לא בא אל מוחמד", חייכה לעצמה ודילגה למטוס. כל הטיסה דמיינה את הנשיקה הראשונה שלהם אחרי חודשים של שיחות טלפון ואור ירוק במסנג'ר. היא פינטזה על מחול הלשונות ועל הטעם של הליפ גלוס שלה (תות) נמרח לו על הפה תוך שתי שניות ונעלם. טעים.

כשהגיעה ללוס אנג'לס, הוא היה עדיין בעבודה. היא סלחה לו על זה שלא לקח יום חופש בשבילה. היא ידעה שעוד כמה ימים הוא יהיה רק שלה. היה לה מפתח לדירה שהשאיר לה בביקורו האחרון בארץ 'למקרה ש'. הדירה, דירת רווק קלאסית - שולחן פול, בריכה משותפת לדיירי הבניין ומנורת לבה. "איזה סליזי", מלמלה בקול. ואז פרצה בפרץ צחוק משחרר. פרח אדום חיכה לה כשהגיעה עם פתק קטן "מחכה לטרוף אותך כשאשוב". היא חייכה. היא ידעה שבחודש הזה בו הם יהיו יחד, היא לא תישן הרבה. 'לילות לבנים' מתוקים.

היא התחילה לקפוץ על המיטה. מסוחררת מאושר. "אני, רוני הקטנה בארצות הברית עם אהבת חיי".

אבל, משהו שאמר לה כמה ימים קודם החל פתאום להציק לה. רגשי הנחיתות של כל השנים העיבו על תחושת האופוריה שלה. היא החליטה שאין ברירה (וגם משיעמום), עד שהוא יגיע היא מחטטת לו במחשב. איזה טעות זו תהיה בדיעבד. חודשים אחר כך היא עוד תלך עם דמעות בעיניים כשתיזכר ברגע הזה ותשנן במוחה "לעולם, לעולם אל תחטטי לגבר בחפציו". תיבת פנדורה.

בהתחלה הכל נראה בסדר. תמונות שלה בתיקייה, קצת פורנו, מכתב שקיבל מאמא שלו ליומולדת. היא החליטה להסתכל בתכתובות שלו, במסנג'ר. היא הסתכלה בחיוך כשראתה שם מוכר של בחורה בשם אליס. הוא סיפר לה שאליס היא ידידה לסבית שלו. "אני תומך בה והיא בי. שנינו ישראלים בודדים בחו"ל", הסביר לה. אבל המציאות, התברר לה תוך שניות, היא שונה. אליס אולי חובבת נשים, אבל היא גם חומדת בחורים מעת לעת. גם את הבחור של רוני.

"אז מחר היא באה?", שאלה אליס. "כן", הוא ענה. "אתה מתכוון לספר לה עלינו? אני מבינה שזה אומר שאין סקס בחודש הקרוב". "נראה לך שאני אספר לה? היא בחיים לא תבין". חושך.

רוני הרגישה סחרור עז. בליל של מילים, מחשבות, רגשות השתלט עליה והיא נפלה על המיטה. 5 שעות ברצף היא רק בכתה. 5 דקות היא היתה על הקו עם אלעל מנסה להקדים עד כמה שניתן את שובה ארצה.

לפתע הוא הגיע הביתה. במקום בנשיקות היא התנפלה עליו באגרופים. לא כאב לו, היא היתה חלשה. הוא ניסה להסביר לה שזה המרחק. היא לא הבינה. הוא אמר לה שהוא גבר, שיש לו צרכים. הוא כעס עליה שחיטטה בחפציו, במחשב שלו, בנבכיו.

רוני ישבה על הריצפה הקרה. היא הרגישה שחייה נגמרו בעולם הזה. היא חיה, נשמה והסניפה אהבה וחלומות. עכשיו היא חשה מרוקנת.

יומיים של ברוגז והם השלימו. אלעל לא יכלו לשנות את מועד החזרה והיא החליטה שאם היא כבר שם, אז כדאי שתנסה ליהנות. וכך עשתה. בליבה גמלה ההחלטה שבתורה היא תנקום. ובאמת, עם שובה לארץ, היא התנפלה על הבחור הראשון שמצא חן בעיניה. היא דאגה לתעד את הכל - קולות, בגדים מוכתמים, תמונות. הסקס היה נורא. היא הרגישה מלוכלכלת אבל מחשבה אחת החזיקה אותה "שיכאב לו. שיכאב".

כאב לה שהוא היה בתוכה, אבל היא המשיכה. בכוח. העיניים הירוקות שלה נראו חיות מתמיד. הברק נצץ בגלל הרגש הכי חייתי ופראי שקיים בנפש האדם - הקינאה. או יותר מכך, נקמה.

הוא שמע את שעשתה. וזה כאב לו חזרה. הוא יצא החוצה ובכה כמו ילד. הוא טרק את הדלת בחוזקה. לא יכל לשאת את הזכרונות שלו איתה, 3 שבועות קסומים בבית המשותף. הוא נזקק לחמצן, למרחב. הוא התחיל לרוץ והדמעות היו כבדות. הטיפות יצרו עם המגע בחול שביל של בוץ.

הימים חלפו והם התפייסו כמו שרק הם יודעים - מרחוק. רוני הסכימה לשמור על מערכת יחסים טראנס אטלנטית, כשהפעם הבטיחו נאמנות.

השיגרה, אוי השיגרה. היא יכולה להשכיח מהר מאוד ריחות ומגע רחוקים.

כשיורד גשם היא נזכרת שוב איך עטף אותה במעיל שלו. כשמגיע הקיץ היא מתענגת על תמונות שקופצות לראשה, היא והוא בבגד ים בקרב מים אימתני בבריכה שלו. "לא פשוט להילחם עם הגבוה שלי.." היא מתמוגגת.

עברה עוד שנה. אבל הוא לא בא.

רוני הביטה שוב בעצב אל המחשב שלה. היא כבר ידעה אז שהאשלייה המתוקה שלה מתה. והיא מחכה.

מבוסס על סיפור אמיתי.

מוקדש לבחורה הזאת, בתקווה שלא תשב ליד החלון.