לילות לבנים

או קיי. נגמרה הדרמה של אתמול. חזר לי החיוך לפרצוף היפה שלי, אם יורשה לי להחמיא לי בזמן הכתיבה.

היום יהיה יום רווי אלכוהול, ממתקים וצחוק. למה? כי ככה בא לי.

א' חברתי נוטשת אותי החל מהסופ"ש הקרוב לכמה ימים בלונדון. בזמן הזה אני אסחב מזוודות לדירה החדשה.

אתמול, רגע לפני המפץ הגדול (להלן, ריב עם "קרקע בטוחה" לשעבר) ישבנו בבית קפה ודיסקסנו כהרגלינו. אם לסכם את נושא השיחה, בשתי מילים, נקרא לזה 'דף חדש'.

שתינו מותירות את עברינו מאחור. מוכנות לאהבות נקיות, נשיקות ראשונות, תנוחות חדשות ואפילו תחביבים חדשים (טוב נו, הייתי חייבת לחרוג לרגע מהמוטיב החוזר). שתי נשים תל אביביות, רווקות מבוקשות בעיצומה של 'העצמה נשית', קואצ'ינג אם תרצו.

במהלך השיחה היתה בחורה בשולחן ליד, בסביבות גיל 20, שצוטטה לנו ובהתה בנו בעיני העגל שלה. א' התחרפנה מזה. אותי זה שיעשע. החלטתי להביך את חברתי וכל שנייה אמרתי לה בקול רם כדי שכ-ו-ל-ם ישמעו "נו, אז הוא הפשיט אותך. ו......?".  גם הוספתי, "אז מה אם מצצת לו בדייט השני, זה לא אומר כלום". החל מאותו רגע, שני בחורים משולחן ליד הצטרפו לבולשת וצוטטו לנו גם.

כן. החיים יפים כשאת פקאצה. או פאקצה וואנבי.

יש לי תהיות רבות לגבי המשך חיי בתל אביב. החוזה שלי הוא לחצי שנה, אבל תחושת מועקה מסוימת מלווה את ההישארות ב'עיר החטאים'.

הריקנות פה מפחידה אותי. המהירות שבה מתחילים איתי בפאבים רק למטרה אחת (שאני מסרבת לה בתוקף, סטוץ), גומרת אותי. בתפיסה הגברית, בחורה בפאב לבד לא מגיעה לשתות, אלא להזדיין. וזה לא שאני לא אוהבת סקס...להיפך. אבל חלאס.

תסלחו לי על הבוטות אבל,

אני באמת כל כך תמימה שבא לי להרגיש משהו עמוק יותר מזין?