לילות לבנים

"שוב מזוודות קטנות פתוחות על המיטה שלי
אורזת את כל השקרים שכבר סיפרת לי
והסיפור אותו סיפור של מוות ופרידה
שלום געגועים להתראות לאהבה
הזכרונות מאחורי ישארו קפואים
חנות של מזכרות אקנה לי כמה חדשים..."
(דניאל סלומון)

בלאגניסטית. לא היה לי כוח לארגן יותר מדי

כן. אתם רואים נכון. יש פה כמה זוגות מכנסים, חולצות, גופיות, תחתונים וחזיות. זו המזוודה הראשונה. יש עוד תיק צד שגם הוא מלא בגדים. מן הסתם זה לא יספיק. ארון בגדים כמו שלי יכול לאכלס כמה כפרים באפריקה. אבל צעד, צעד. אתמול קיבלתי מפתח. הגעתי לחדרי החדש וקירצפתי כמו שצריך. מי אמר רומניה-פולנייה-רוסייה-עירקית ולא קיבל? (בת תערובת הינני). השותפה שאני מחליפה אותה, נקרא לה "פרצוף תחת", כנראה היתה די מלוכלכת. האבק שהצטבר היה בכמות מסחרית. היא עכשיו מתחמקת מהתשלומים שלה...נראה איך נסתדר עם זה. מחר אני מעבירה את המזרן ואולי גם את שולחן האוכל למטבח.

שותפתי החדשה ר' נראית מותק של בחורה. יש לה עיניים טובות, היא מאיירת ואוהבת את 'אמריקן איידול' כמוני. (לפעמים אני כזו מכורה). היא ו"פרצוף תחת" היו חברות מהתיכון שעברו לגור כשותפות ורבו. "תחת" הביאה חבר הביתה שהתנחל אצלן. ר' ביקשה ממנה לשים גרב על ידית הכניסה לחדרה בכל פעם שהוא שם. "פרציפלוחה" זילזלה, הגרביים הפכו לאופצייה והתוצאה  - חברות של שנים הפכה לשינאה. זו לפחות גירסתה של ר'.

אני כבר מתגעגעת לחתולים שלי. עברתי לא רחוק מהם, כך שאוכל לבקר אותם בצהרים מדי פעם כשהבית ריק.

זזתי לחפש חנות מזכרות. Wish me luck.

אתמול בצהרי יום שישי קייצי, נקלעתי לשיחת גברים 'אסקימו לימון' סטייל. בהתחלה גם אישה היתה שם, אבל היא ובן זוגה התחפפו מהר מאד והותירו אותי שם לבד במערכה, רחם אחד עם שישה גברים נלהבים. רווקים. חרמנים. זיינים. תל אביביים.

אני אוהבת להקשיב לשיחות גברים. אני לומדת מזה הרבה על דרך הראייה שלה אותנו, הנשים. כבר שנים שאני מודעת לזה שאני מסתדרת יותר טוב עם בני המין הגברי מאשר נשים. למרות זאת, היה משהו בשיחה שם, רק אני והזיינים המתלהבים, שהותיר אותי בתחושה קצת לא נעימה. כשגברים יחד, הם כמובן מדברים על ספורט וסקס, שזה סבבה. כן, נורמה תרמה לדיון, דיברנו על כל מיני ואפילו בספורט גיליתי בקיאות מינימלית "שאראס, בטח..הוא נשוי ללינור אברג'יל לא?" וכאלה. הם גם דיברו על סלקציה במועדונים שמעליבה אותם, במיוחד לאור העובדה שהם אשכנזים צפונבונים ולרוב עוברים סלקציה. אני כבחורה, לא נתקלתי מעולם בסלקציה. נהפוך הוא. סיעור מוחות קצר והם החליטו שפעם הבאה, הם לוקחים אותי כעירבון להיכנס פנימה. נורמה היא "שוחד לסלקטור", אם תרצו. "ממתק" בתמורה לכניסה. בלב חשבתי, שימשיכו לפנטז...

הם הרגישו איתי בנוח, אחת מהחבר'ה. הבעת פניהם של הגברים תמיד משעשעת אותי כשהם מגלים, כי אני כמו רבים מהם, פוחדת ממחויבות שכרוכה בטבעת. אז אחרי שעברתי את "המבחן", הם התחילו להשוויץ בזיונים שלהם. כל אחד כמעט בתורו, (למעט הבוגרים יותר שעברו את גיל 26), החל מתפאר ביכולות הגברא שלו. למען האמת, מתישהו זה נהיה מה זה משעמם. אתם מזיינים, הבנתי, בואו נדבר על עוד דברים חוץ מלמי יש את הכוס הכי לוהט באמתחתו. בחיי, כבר להסביר לי מה זה "נבדל", נשמע יותר מעניין אחרי שעה של זיוני שכל על זיוני(ם) בשכל.

אחד מהם בועז, בחור בן 24, יפה מאד וטיפש, החליט שאני הכיבוש הבא שלו בעיר הלבנה. אני יוצאת עם מישהו, כך שאין לו סיכוי. אבל בכל מקרה חבל, כי טיפשות זה הטרן אוף הכי גדול מבחינתי. הוא המשיך לחפור לי במוח ורצה שאבוא איתו לקפה בנפרד אחר כך. הוא וחבריו הצעירים החמיאו לי ואמרו ש"וואלה? את בת 26? את נראית הרבה יותר צעירה". ניסיון נחמד מותק, אבל דברי מתיקה לאוזן לא עובדים עלי לפני הפעם ה-6 שלי במיטה עם גבר. עד אז הם רק מצחיקים אותי.

לפני ההצעה ה"מפתה" לשתות איתו, אותו בועז, סיפר בהתלהבות איך לילה קודם הוא קטף מישהי בפאב. "אני לא זוכר כלום", נשבע. "רק זוכר שנכנסנו למונית עם כמה בחורות מתנדנדים והדבר הבא היה שהתעוררתי בבית כלשהו ולידי בחורה".

"נו, נו, איך היא נראית?", הפצירו בו שניים, 'צילי וגילי' נקרא להם ,בחבורת אסקימו לימון.

"אה..אה....", גימגם. (טיפש כבר אמרנו). "היא נראית בסדר", הוא ענה לבסוף. הוא נשאל "כוסית? רזה?", וענה ש"אה, אה..." לא ממש רזה, אלא "מלאה". אז הם מצידם צחקו עליו שהיא בטח כמו "הגרמניה הגבוהה, טוחנת הסטרואידים שדודו יצא איתה. כל רגל, כמו שחקן מהנבחרת". הוא בהה בהם בעיני עגל כחולות ושתק. אני מצידי בשלב הזה הרגשתי כבר כאילו עברה עליי כל הנבחרת...עייפה, מותשת ומוכנה לתביעת לשון הרע.

כשהלך בועז לדרכו, ה'צילי וגילי' בחבורה ענו ש"הוא המציא הכל. איזה בחורה ואיזה בטיח". קנאים. זאב לזאב - זאב.

שלא תחשבו שאני רק קוטרית, היה באמת כיף בסך הכל. היו שם שני בחורים ממש איכותיים שדאגו להצחיק אותי הרבה.

אבל דוקא הטיפש היה הכוכב של המיפגש - קטע מצחיק אחד נרשם כשהוא פתאום ברח מהשולחן כאחוז אמוק. א' רדף אחריו. בירור קצר העלה שהוא ראה את ה"משוגעת" - בחורה שיצא איתה, נפרדו והיא זימזמה לו שעות וימים באינטרקום כמו מטורפת. מה אני אגיד לכם, בחור מוזר. בחורה פא-טת.

אחר כך הם הלכו איש איש לביתו, כדי להחליף בגדים למשחק כדורסל. אני קפצתי הביתה להחליף בגדים לארוחת יום שישי.

בדרך זימזמתי לי את 'לילות לבנים' של אביב גפן. אני לא מקשיבה לו מספיק. הגיע הזמן שאלמד יותר להקשיב.