לילות לבנים

כשהכדורים ההומאופתיים האלה יוצאים מהבוידעם, זה סימן רק לדבר אחד - "שימחה רבה, שימחה רבה, אביב הגיע ו (נו מה לעשות) פסח בא".

התרחיש של  ליל הסדר (אצלינו הוא נקרא ליל האנרכיה), כבר ידוע בעל פה...ההורים שלי יאחרו וכולם יחכו לנו.

בדרך באוטו, אמא שלי תנזוף באבא שלי "למה הגעת לרמזור אדום", וגם "למה אתה תמיד חייב לקחת את הטור הכי ארוך". אחר כך הם בטח שוב יתמזמזו לנו מול העיניים. האמת שזה נחמד שאחרי כל כך הרבה שנים יחד הם עדיין מצחיקים ומתרגשים אחד מהשני. גם אני אשמח לבן זוג כזה ביום מן הימים.

כשנגיע לזירת האירוע, דודה שלי שלא יודעת לבשל, אבל התעקשה שהסדר יהיה אצלה, תעביד שעות נוספות את סבתא שלי מול הסירים. אחר כך שתיהן ירדפו אחרי שחר בן דודתי בן ה-4, כי "בטוח יש לו חום". ויהרסו לכולנו עם מדידות חוזרות ונשנות של הפה והבית שחי שלו.

אני ואחותי נברח מתישהו לחדר אחר ונרכל. כשנשוב כולם עדיין יריבו על הקניידלעך, וסבא שלי ינזוף בנו שאיננו מכבדים את המסורת (הוא בחור ישיבה לשעבר..חוזר בשאלה). נקווה שחוץ מתירוש יהיה גם יין אדום, כי זה תמיד הולך טוב עם 'רגיעון' או עם הכדורים ההומאופתיים.

עריכה: טוב, אז חזרתי מהסדר אצל הדודים באלפי מנשה. היה קניידלעך מעולים של סבתא. יובל (בת דודה) ציירה לי קעקוע של פרפר מנצנצים (תמונה בפוסט הבא?). אמא שלי קיבלה בחילה מהתירוש וישבה בצד רוב הערב. בן דוד שלי קיבל פרס ניחומים על אי מציאת האפיקומן - מונופול. אז שיחקנו. והוא רימה. אבל ניצחתי..חח..

הגפילטע לא היה משהו. החרוסת כיפרה על העניין. קראנו פרק מיוחד 'אקסטרא' להגדה עם תפילה לשובם של השבויים ונעדרים. אנחנו מאד פוליטיקלי קורקטים במישפוחה. בחוץ ישב החתול נסראללה של הדודים ונהנה מהשאריות של הגפילטע שלי (תזכירו לי למה מוסיפים גזר?). לאימו ז"ל קראו קטיושה. ככה זה שחתולים גדלים בארץ המלחמות.

זזתי לשטוף מעליי את החמץ. אני מרגישה חמוצה.

החתול (בפוזה מגרה) והכדורים. זה לא 'רגיעון'. יש להם טעם של סוכריות

קיבלתי כל כך הרבה אס.אם.אסים לחג, עד שהשיא היה שקיבלתי  ברכת 'חג שמח' מזוג אנשים שכלל אינני מכירה.."חג פסח אביבי פורח, כשר ושמח. שרי ומוטי". מי אלה לעזאזל? בכל מקרה, שלחתי להם "חג שמח והרבה קניידלעך".

בחור קצת יותר מתוחכם ופילוסופי שלח לי "חג חירות שמח, הלוואי ונדע להשתחרר מעבדותינו וכבלינו ונשכיל לבער את החמץ מקרבנו". עמוק.

השכילו לשלוח גם הספר והקוסמטיקאית שלי. אתם יודעים מה זה אומר? רמז, רמז. נורמה צריכה לטפח את עצמה קצת...

בינתיים, אני מתנחמת מצלילי הרגאיי של מתיסיהו אמש בנמל, המתנגנים לי בראש. הייתי כל כך מסטולה בהופעה, שלא שמתי לב שהוא עלה להדרן. לכן, כשבאתי לראות אותו מקרוב על הבמה הסתבר שזה הסוף וכולם התחילו ללכת ולא הבנתי למה. בקהל היו הרבה ברסלבים שרקדו בצורה מאד רוחנית, כמו תפילה.

 הנה הדוס בפעולה. היה שמח ומעושן

התייעצתי עם החבר'ה איך לקטלג את הקהל. הוסכם שאם לקטלג את המקפצים, אז היו שם (מלבד הברסלבים וכמה דוסים), המון תיירים אמריקאים צעירים, תיכוניסטים וסטלנים קשים (או סטלנים וואנביז).

מה 'כפת לי, אני הסתובתי עם קוקיות, קפצתי נון סטופ והרגשתי כמו מלכת העולם. אז מה אם לא היה לי כסף לשתייה...בירה זה משמין, ג'וינט מרזה. אני בחורה. תעשו את השיקולים לבד.