לילות לבנים

שי בהלם, בשוק. יותר משהוא בשוק, הוא לא מרגיש גבר. שי-שי חוגג היום יומולדת. שיחת טלפון חברית הפכה כרגיל לשיחת "על בנים ועל בנות" בגירסת האנחנו מבינים את ת'שני אז בוא ניפתח. ונפתחנו.

עד לפני שבועיים, יצא שי במשך כמה חודשים עם סטודנטית בשנקר שנקרא לה כאן שירה. הדבר אינו אופייני לבחור. שי בחור נאה ומתקתק לשון. לפיכך בעל כורחו (כן, בסיידר...) הפך גם הוא למה שמכונה בעגה "זיין תל אביבי". רצה הגורל וגם הוא כמו מיטב בחורינו "נפל" והתאהב בה, לאחר שנתיים של דפוק וזרוק אקראיים שנבעו משיטוט מאסיבי בפאבים אפלים. סיפור האהבה נגמר בכאב לב. עד כאן עוד עלילה מוכרת וידועה.

אתמול בברקפסט, פגש שי בבחורה ארגנטינאית "נאה מאד עם מבטא כבד", כהגדרתו. כרגיל קטף אותה בקלילות למיטתו. "חשבתי שככה אשכח את שירה", אמר לי. אך אבוי. כשהורידה את החגורה שלו, והחלה מלקקת את כל מה שצריך, מחשבות על שירה זרמו לראשו. "נורמה, אני חייב לספר לך משהו", הוסיף, "לא תפקדתי. לא עמד לי. היא שאלה אותי באיזשהו שלב 'אתה בריא'? ואני רציתי לקבור את עצמי. ברחתי משם והיא ביקשה שאגיע גם היום. אני לא מרגיש גבר".

לא ידעתי מה להגיד לו. מצד אחד הזדהיתי עם הבחורה כי באמת מדובר בקטע לא נעים ומוריד את הביטחון לאללה. מצד שני הרגשתי שיהיה מוזר אם אני זו שאנחם אותו ואגיד לו "מאמי, זה טבעי. הכל אצלך בסדר", כי מה לעשות אנחנו רק חברים טובים. ובכל זאת, אמרתי לו. גם כי הוא איש יקר וגם כי זו האמת.

"שי מותק, לא רק שזה טבעי, זה מקסים. אתה אוהב את שירה. אתה לא מכונה קרת לב שיכולה לשכוח כל כך מהר אהבה". 

"אני לא מאמין שזה קרה לי. סבתא שלי אומרת שאני אוכל את מה שעשיתי לכל הבחורות ששברתי את ליבן בשנתיים האחרונות", אמר.

אז היום שי חוגג 27. יכול להיות ששירה תגיע לשם. היא התקשרה היום אליו לאחל מזלטוב ובכתה. הוא ענה לה שתבוא רק אם היא אוהבת אותו ומתכוונת לחדש את הקשר. שי שהיה עד לאחרונה בלון נפוח, מתכוון להשתכר עד אובדן הכרה. אם הזין לא עומד, אמרנו שנשתה עוד כוסית גם לזה.

סיפרתי לו שנזכרתי בסיפור "מעשה בחמישה בלונים". נזכרתי במשפט "זה סופו של כל בלון".

גם שי נזכר בזה.

נפגשתי אתמול עם החברה הכי טובה שלי מהגן, ליהי. אני קוראת לה ליקוץ'. יש חברים שאיתם לא משנה כמה תתבגר, תתשנה, תתייפף או תתכער ,הם תמיד יהיו שם בשבילך. ליהי היא אחת כזו, אנחנו מצחיקות את השנייה, מכירות כל כך טובות ואוהבות. היא גרה בבאר שבע, לומדת ביולוגיה וחולמת כמוני על אוסטרליה.

יש לה עיניים טובות, שפתיים חושניות וגוף נערי. בכלל, היא כוסית ואני מתה עליה.

לפעמים זה נראה כאילו ליהי היא קול המוסר שלי. היא תמיד רודה בי על דברים, אומרת לי את האמת בפרצוף. היא מאד חכמה וחריפה ואני בניגוד אליה שטותניקית (והי, גם חכמה וחריפה). וביחד יש לנו שיחות משעשעות. לפעמים עצובות ומהר מאד חוזרות להיות שמחות.

"את יודעת, אחרי גיל 25 קשה להכיר מישהו", היא פתאום זרקה לי.

"וואלה, למה?", שאלתי.

"כי מפתחים את המשהו הזה שנקרא 'אישיות'", היא ענתה.

צחקנו. יש בזה משהו.

סיפרתי לה שיש מי שטוען שאחרי גיל 27 בחורות מפתחות איזה כלי מדידה לגברים שנקרא "השאלון". השאלון כולל שאלות כמו - כמה אתה מרוויח? מה עושים הורים שלך? כמה וילות יש לך בסביון? באיזה כלי רכב אתה נוהג? ובקיצור, דברים שאותי אישית מעניינים ת'תחת.

להפתעתי, ליהי סינגרה על השאלון. "ברור ששואלים נורמה", היא אמרה. "הרי בואי נראה, אם יש לך נהג מונית מצד אחד ורופא מצד שני, עם מי תצאי?"

המשכתי לתקוף את השאלון ואמרתי לה "רגע, רגע, זה נראה לך לעניין לשאול מישהו כמה הוא מרוויח? מה זה מעניין אותי בכלל? הרי מלכתחילה לא אמשך למישהו דביל ואם אני יוצאת עם מישהו מן הסתם הוא שווה משהו, לא?"

"תקשיבי", היא יישרה לי מבט ואמרה "לא שואלים כמה אתה מרוויח, שואלים 'במה אתה עובד' וככה מסיקים על גובה המשכורת".

"אההה...טוב", עניתי. אם יש משהו שלמדתי, זה שעם ליהי לא מתווכחים. אז הפסקנו לדבר על זה והיא סיפרה שבבאר שבע יש תופעה חדשה של אתיופים ממעון העולים שמחטטים בזבל. אתמול היא ראתה אמא אתיופית, עם שלושה ילדים עוברים פח, פח בעיר ואוספים. "אמא אווזה" אמרתי לה ודמיינתי תמונה שפעם ראיתי של אווזה עם 5 אפרוחים אחריה. אני מאד חברתית בהויתי, הבעתי זעזוע מהסיפור, אבל זה קצת שיעמם אז חזרנו לדבר על מערכות יחסים.

ליהי למדה קורס בביולוגיה שקשור לאבולוציה, מין ומיניות. לדבריה זה אחד הקורסים הכי מעניינים שעברה. כשסיפרה לי על חלקים ממנו, היא התחילה מהסברים על בעלי חיים וחרקים ואז סיפרה שבמערכות היחסים אצל בני אדם יש 'ניגוד אינטרסים'.

מדוע גברים בוגדים?

"הגבר רוצה להרבות את זרעו עם כמה שיותר נשים, כדי שמבחינה אבוליציונית תהיה לו המשכיות ולכן הוא מתפרפר" אמרה. "מצד אחד האישה רוצה שהוא יהיה נאמן לה ויגדל את צאצאיה כדי שישרדו". אך כאן מצוי הטריק "האישה תרצה שילדיה יגדלו להיות גם הם גבר מתפרפר, כדי שהגנים שלה, יעברו האלה ויופצו כמה שיותר".

מדוע נשים בוגדות?

גם לכך יש לה הסבר, "האישה תתחתן עם מישהו שלדעתה נאמן", אמרה והוסיפה "אך בכדי לגוון את הגנטיקה שלה, כדי לאפשר לכמה שיותר צאצאים שלה לשרוד, היא תתפרפר גם כן".

מעניין, חשבתי. ואז התבאסתי. לפי מה שליהי אומרת, הרי שגורלינו ידוע מראש. דטרמיניסטי. כולנו נועדנו לבגוד ולהיות נבגדים. רציתי למות. מה הטעם להמשיך לחיות, אם אנחנו נשלטים על ידי צרכים קדמוניים תוך תאיים?

"כאן מגיע המוסר, הבחירה, לבחור שלא לעשות את זה" היא אמרה.

"אבל ליהי, לפי מה שאת אומרת, זה בניגוד לטבע. אנחנו צריכים 'להתאפק שלא' וזה עצוב".

"ככה זה בטבע". היא סיכמה. ואני הוספתי, שזה מה שמבדיל אותנו מכל הפינגווינים, הג'וקים העכבישים שדיברנו עליהם קודם. הבחירה.

טוב, במעבר חד - עלה הרעיון לקרוא לשדיים שלי בכינוי חיבה. אז נכון לעכשיו, הוא החליט לכנות את הימני 'קניוק', על שמו של סופר שמאלני שנון (יורם קניוק) ואני חשבתי שמן הראוי שהשמאלי יכונה 'אחד שיודע', כמחווה לטוקבקיסטים סתומים.

חשבתי גם לחקות את סקרלט ג'והנסון ולקרוא להם במשותף 'דה גירלז', אבל החלטתי כי בשם הייחודיות נפצל את השמות.

למישהו יש עוד רעיונות לשמות סקסים לשדיים?

בפינת הפירגון, חבר טוב ומוכשר צילם קליפ לסבלימינאל והכנרית הישראלית ניו-יורקית, ששמה ברח לי. מתחשק לי להשוויץ:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3385127,00.html