לילות לבנים

בסרט 'גריז' יש כמה סצינות שמתרחשות בדיינר השכונתי שלהם. חוץ מריח של המבורגר שרוף, מריחים את הסקס אפיל באוויר בסצינות האלה. זה המקום שבו החבר'ה המא-גניבים של ג'ון טרבולטה פוגשים ב"פינק ליידיס", חבורת הכוסיות של בית הספר ומתחילים את האקשן. על בנים ועל בנות. שם בדיינר מתחילות אהבות ראשונות וסתם נגיעות בין האוכל לשתייה. וזה עוד לפני שדיברנו על ספות העור שמרוכזות בטורים ישרים ומכונת התקליטים עם מיטב שירי הרוק אנד רול של אז.

אז מסתבר שמקומות כאלה עדיין ישנם. לפני כמה שנים עשיתי מסע מחוף לחוף בארצות הברית. עברתי בעיירות שכוחות אל. ביקרתי במקומות שיש שם משאבת דלק אחת על ארבעה בתים וסוס. ראיתי כבישים שאפילו הנחשים והעקרבים כבר לא עוברים בהם מרוב שיממון. זה היה בדרך מלאס וגאס ליוסמיטי פארק כמדומני, כשהבטן קרקרה והדיינר הופיע. למרבה ההפתעה זה היה בדיוק כמו שרואים בסרטים רק עם תוספת של כמה מכונות מזל. זה נראה כמו תפאורה, אפילו הקפה האמריקאי הדלוח בקומקום היה שם. החביתה היתה מוקרמת עם 'אקסטרא צ'יז' והבייקון זעק לי 'דום לב' עם כל ביס. מעבר לארוחה עצמה המסביב היה מאד מעניין. היו הרבה קאובויז מקועקעים. היו אמריקאיות עם ג'ינס בגיזרה גבוהה גבוהה או כאלה שהולכות עם מכנס ספורטיבי עד הברך עם טוסיק גדול, גדול. מלצרית זקנה ומקומטת כמו נייר מקושקש שירתה את כל הסועדים, היא היתה אולי בת 60 ובמטבח היה טבח שמן ומזיע שטיגן באותה המחבת, עם אותו השמן, סטייק, חביתה ופנקייק'ס.

נזכרתי בטיול הזה, כי אתמול מצאתי את עצמי בהפתעה ביוטבתה בטיילת. התחשק לי שוקו משקית והוא החליט לשדרג את העניין. אז נכנסנו בסערה פנימה בורחים מהרוחות החזקות של הים. מבט בוחן מסביב ואו קיי, להבדיל אלף הבדלות, במקום אין את כל הדברים הכיפיים שהופכים דיינר למה שהוא - לא מלצרית, לא קאובויז, אין פנקייק'ס וגם לא את החבר'ה מגריז. אבל היה שם אחלה מילקשייק וניל פיצפוצי שוקולד וגם שייק פירות לא רע בכלל. אמרתי לו שהיה נחמד אם היתה לי עכשיו שימלה מהסיקסטיז עם טול מלמטה. היא יכולה להיות חלקה, צהובה או ורודה או בכלל משובצת למראה "מודרני". והוא? השתעשעתי במחשבה שישים כובע בוקרים, נאכל פנקייק'ס, נעלה על הסוס שלו ונרכב משם לפאב הסמוך. חבל רק שאין לו סוס עדיין, לא נורא גם מונית זה כיף.

אבל ביוטבתה זה לא עובד כמו בגריז. יש שם מלצריות צעירות שעשו "עלייה" מאנגליה לארץ, פריחות עם פוני וסועדים משונים שכוללים בחורות רזות, רזות כמו שלדים שמזמינות ארבע מנות עיקריות לגדוד. האוכל של אותן שלדים מיותר לציין "נעלם" מהר מאוד למיקום לא ידוע  (רמז: חפשו אותו בשירותים. הן אחר-כך מקיאות כמו הבננות מפרו-אנה).

הקהל ביוטבתה, מקיא או בולס, לא השתווה למה שקורא בפאב "מייק'ס פלייס" הסמוך. בעוד אנחנו נהנים על כוס בירה ומוזיקה חיה זיהינו טיפוסים צבעוניים, הלקוחים מעולם האגדות. היה שם יורד ים, מקועקע עם בנדנה שמעשן סיגריה עם פומית. אחר כך הוא החליף את הפומית במפוחית. בזמן שניגן היתה שם אישה כבת 55 עם שיער קצר, לבושה בחזיית ספורט ובטייץ ללא תחתונים שרקדה יחפה, מעין ריקוד אפריקאי או ריקוד ייחום לא מוסבר. היא הזכירה לי מכשפה או פייה רעה וזה היה קצת מגעיל, במיוחד הקטע שהיא גם היתה נטורל מתחת. בשולחן אחר ישבו תיירים עם כובע בוקרים והביטו ספק בהופעה ספק בנו מתמזמזים ורוקדים. שפות זרות נשמעו פה ושם מסביב. ואולי היה זה מטבע היורו שקיבלנו מנהג המונית כי לא היה לו כסף קטן. אבל הבנתי שהנה אני חולמת על חו"ל וטיסות תקועות שלא ממריאות לשום מקום. הלילה לא חלמתי כלום. אולי זה בגלל שהסדינים שחורים, אבל יותר נכון להסיק שאני צריכה חופש.

אגב, אם הסדינים שחורים זה אומר שהם סקסים להחריד או באבל על זה שצריך לקום מהם לעבודה?