שמעתי פעם שאלוהים נמצא בדברים הקטנים. בניואנסים.
פאן אמר לי פעם שמבין כל הדמעות, דימעה אחת שלי חדרה לו ללב. רציתי להגיד לו שהחיוך שלו מזמן חדר לשלי. ושזה שבכלל בכיתי לידו, אומר בעצם הכל.
יש את "ריקוד הפיתוי" שלו - החולצה שלא מכופתרת עד הסוף והתנועות המוגזמות וזה כל כך חמוד. פתאום, פאן מרים אותי בהפתעה גבוה גבוה, ואני קטנה קטנה וזה כל פעם מפתיע אותי מחדש ועושה לי צמרמורת. אנחנו הולכים ברחוב והוא מדבר עם אופנוען שלקסדה שלו מוצמד דגל ישראל, הם מדברים והוא ממשש לעצמו את הפיטמה תוך כדי. ואז שיכור כלוט הוא מגלה את העניין ונבוך ומקסים בו זמנית.
אני אוהבת כשהוא מריח אותי. פתאום אני מרגישה נשימה חמימה בשיער וזה נעים. אין לך מושג כמה זה נעים כשאתה מריח אותי ככה ושואף אותי לריאותיך.
ואז הוא צריך לפרוק אנרגיה. הוא מלמד אותי להתאגרף וכל מה שיוצא לי הן תנועות קטנות וקפיצות שמזכירות יותר ריקוד. אני אומרת לו "בוא נעשה אהבה ולא מלחמה", ואז אנחנו עושים. אהבה.
אלה ההודעות הקטנות, כמו "אני יודע מה עשית בקיץ האחרון" על הראי, שמשאירות אותי בהלם. או ההודעות לפלאפון בבוקר, עת כל אחד נמצא בעולמו שלו, שממיסות אותי כמו שרק הוא יודע. "בוקר טוב נסיכה". כן הוא חרטטני, אבל המילים שלו נוגעות בי.
ואז בחוף הים יש ירוקת על הסלעים השקועים. והוא מרים אותי מעליה ואני פוחדת ליפול, אבל מרגישה הכי בטוחה בעולם בזרועותיו. פתאום הוא הופך לסופר גיבור, בעל כוחות על לזהות בגדים מהעונה שעברה. ורק שנינו צוחקים, כי אף אחד אחר לא מבין.
המבט שלו כשהוא מבקש "נעים בגב" ושנינו מתמכרים למגע. זה מרגיע ונעים. אותו מגע עם גוש של חום בבית החזה שמרגיש כל כך נכון. "תיזהר אני ממכרת", אני אומרת לו והוא מודה שהוא כבר מכור.
ואז מעשנים משהו. האם אתה מנסה לכשף אותי באבקות של מלאכים, מלאך שלי? אולי כבר כושפתי ולא שמתי לב? בסחרור חושים אנחנו נרדמים מחובקים, איש איש וכישפו הוא.
והנה אנחנו בסופר פוגשים בפייה וענק בלי שיניים. הענק איבד את שיניו כשפיצח אגוזים ביער. הפייה רדומה. והוא מדבר איתם, שואל "איך עבר הלילה" והם שמחים שמישהו בכלל מתעניין. ואני אוהבת שהוא מתעניין, חוקר ושואל.
ויש את הנגינה, בחליל, גיטרה או פסנתר חשמלי. לשיר ביחד ולפנטז על הקלטות משותפות.
זה ששנינו לא לחוצים על כלום ולוקחים הכל בכיף, אבל רוצים את הביחד. רוצים לישון מחובקים ולהרגיש את הראש שלי נח על החזה שלו.
אני מדברת והוא מפהק. וזה יכול להעליב אולי, אבל הי, איך אפשר לכעוס עליך בכלל יא כובש. ואז בשנית, הוא מנסה לבלוע את הפיהוק ונראה כל כך משעשע.
הוא מפחד מהיקי, אבל משאיר לי סימנים למזכרת. את הטריטוריה שלו אסור לסמן. וכשמתחילים איתי כל הזמן, פאן מקנא ושואל שאלות קטנות ולא יודע בכלל שאני ממזמן כל כך שלו. תגן עליי מפני הזאבים הרעבים, יפה שלי.
וזה החופש שלך, זאב בודד, הערגה שלך למרחב הפתוח. תפתח את הצווארון עוד קצת ,מתוק, תפתח כדי שאוכל לנשק, להעביר יד, ללטף.
זה מה שאני מחפשת בלילות הלבנים שלי.
ויש שם געגוע,
געגוע לתווים שמרכיבים את פאן.
שבת.
בעודי בולעת ספר חשתי צורך עז בשמש.
נורמה רוצה להרגיש חוף, חול, גלים.
זזתי עם א' לים...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נורמה ולא ג'ין