לילות לבנים

אני רוצה לדבר על בנות והיסטריה. כן, כן, סליחה אחיותיי. מדובר בפרה קדושה, אבל כולם עשו על האש בימים האחרונים, יום העצמאות, אז בואו ונשחוט אותה.

כשאלוהים ברא את האישה הוא צייד אותה בזוג פעמוני אזהרה. יש שיקראו להן 'שחלות' אני קוראת להן חצוצרות הרעם. בעוד גברברי העולם מתהלכים על פני האדמה שלווים, מדי פעם מגרבצים, אבל בסך הכל די רגועים, הרי שאותנו כל דבר מטריד. ולא סתם מטריד, מעיק, מעצבן, מקומם ומה לא. הנה לדוגמה חצוצרות הרעם משתוללות כשחברה מקסימה נכנסת ללחץ בערב יום העצמאות.

ת'אמת? אם כבר אני הייתי צריכה להילחץ כשאמא שלי התקשרה ואמרה "אני ואבא הולכים למסיבה במועדון ה'דום'. הוא קיבל הזמנות חינם במכון כושר. רוצה לבוא?"

גאלפ. אמא שלי יותר בליינית ממני? ואבא שלי יותר מחוטב?? נו וואי. אז כמובן שאמרתי לה לא ויצאתי למקום אחר. אבל מילא אני וההורים, כי ענייני גברים זה הרבה יותר מבהיל וחברתי נבהלה, בגלל מעשה שהיה כך היה:

נורמה בורחת ברחוב משני ילדים עם ספריי קצף שחמדו להשחית את המראה המהוגן אותו לבשה לכבוד החג. תוך כדי המנוסה, טלפון. על הקו השני, אישה זועמת.

אישה זועמת: "הי. אני בעצבים. הוא לא התקשר. את יודעת מה השעה?".

נורמה: "כן, עשר בערב. מוקדם לא?"

אישה זועמת: "אני אומרת לך, אם הוא לא יתקשר עד עוד חצי שעה בערך, אני לא עונה לו יותר. את לא חושבת שהוא פשוט חצוף?? אצלי הוא סיים את הקריירה".

(רגע של טעות פאטאלית:)

נורמה: "מאמי, תירגעי. אולי את סתם נלחצת? תני לו צ'אנס או שתתקשרי את".

(תשובה לטעות הפאטאלית:)

אישה זועמת: "סתם נלחצת? סתם נלחצת????!!! תסלחי לי מאד. מי הוא חושב שהוא בכלל?? זו פשוט שיא החוצפה. מה הוא חושב,שהוא יבוא אליי אחר כך בלילה כדי לשכב איתי? זובי!".

נורמה: "תקשיבי, גם את וגם אני יש לנו נטייה להאכיל את עצמינו בסיפורים ולהיכנס לסרטים. אני אומרת, בואי נחכה לשמוע אם יתקשר ומה ההסבר. ולמה שלא תרימי טלפון?".

אישה זועמת: "אני הזמנתי אותו יום שישי לצאת. אם הוא רוצה שיתקשר. איזה מן דבר זה?".

נורמה נכנסת לדום שתיקה. במצב כזה אין מה להגיד. אני מבינה אותה. מאד. אבל רק הזמן יגיד מה קרה באמת. לאן נעלם הבחור ועם מי הוא חוגג את יומולדת ה-59 להיווסדינו?

כעבור חצי שעה...

אישה זועמת: "טוב, הדביל התקשר".

נורמה: "נו.....ו.......???"

אישה (קצת פחות) זועמת: "היו אצלו חברים עד 10 ורק עכשיו הוא בדרך לבית של קובי ואני לא הולכת לשם. שילך לחפש. אמרתי לו שאני יוצאת אתכם".

נורמה: "מעולה. נראה אותך שם".

אישה: "כן. יהיה כיף". ובאמת היה.

וזהו. הצונמי חלף. כל הדרמה, הדאגה, ההיסטריה נמוגה כמו ערפל בלילה לח. למחרת כבר היינו אצלו בעל האש והיא אפילו עשתה בשבילו כלים.

ככה זה כשחושבים מהשחלות. בנים, הרווחתם. מצד שני, המאגרים שלכם גורמים לכם לאבד את העשתונות וללכת מכות במקרים מסוג אחר, אז אני לא יודעת מה כבר עדיף.

איך אני יודעת שהתחשלתי? לפני כמה ימים אני, נורמה ולא ג'ין, הרגתי ג'וק. מקק. תיקן בגודל קטן-בינוני. לבד. עם מגב. וזהו. הוא היה בשלושה גווני צבעים שנעו מחום כהה לבז' ונראה דוחה במיוחד.

בהתחלה, בהיעדר K-300, השתמשתי בדיאודורנט של השותפה שלי. שיט. זה לא עזר בכלום. אחר כך ניסיתי לפתוח את החלון, אבל הוא היה תקוע. ברוב תושייתי ובשיא הגועל, לקחתי מגב ובכמה מכות קראטה הוא נפל וכנראה מת.

כן, זה סימן שהקיץ הגיע. שלא תחשבו שאני כזו גיבורה, אם זה היה תיקן חום גדול הייתי בורחת משם כל עוד נפשי בי. קניתי ריסוס אבל אין מצב שבחיים יהיה לי אומץ להשתמש בו.

אני כזו צ'יקן שיט. נו טוף, מזל שאני יפה. לפחות זה.