לילות לבנים

אני אביונה. עכשיו זה רישמי. ולא, אין הכוונה לאורגזמה.

היום יצאתי לי לקניות. לשם שינוי לא מדובר בזארה. גם לא בקסטרו ובטח ובטח שלא בטופשופ. היום קניתי לי פיצ'פקעס בחנות של "הכל בדולר" בדיזינגוף סנטר. כמו אחרונת ההולמסיות כמו ראשונת הקמצניות. אבל הרשו לי לבשר - איזה חנות מדהימה. כל דבר בעולם אפשר להשיג שם בארבעה שקלים. "כמה עולה המרצדס הזו?" דולר. "כמה הג'קוזי?" דולר. "מטוס פרטי?" דולר!!! זו היתה הקנייה הכי נטולת רגשות אשם שהיתה לי בחיי.

מודה ומתוודה, הייתי חפוית ראש בהתחלה, בדקתי טוב, טוב שאיש ממכריי אינו מסתכל. בכל זאת, יש לי מוניטין לשמור עליו. מפוקפק ככל שיהיה הוא עדיין מוניטין.

אז מה בסל קניות? סט עזרה שנייה שכולל מיני מספריים, חוטים, סיכות וכפתורים לתפירה. נרות "סופרמן" וסתם נרות יומולדת, כי אין בבית ותמיד צריך שיהיה. אה, וגם קניתי לי לחדר פיל קטן מחזיק קטורת עם קטורת בריח יסמין. אה ומצית כפול 2. (עכשיו לקרא במבטא מהשוק) כמה עלה הכל קומפלט עם שריטה חריף? אה? נחשו, נחשו, כמה עלה? כולה 25 שקל!!

החיים שלי יפים. בפרק הבא, נורמה יוצאת למגבית בקרב עוברי אורח מזדמנים בקינג ג'ורג' - "סליחה גברת, יש לך שקל לאוטובוס?".

הכל בארבעה שקלים. יש אלוהים. והוא חוגג מעל דיזינגוף סנטר

אז אני ומי שמכונה כאן "פריזמה" יצאנו לסושי בצהרים. התלוננתי בפניו על אלף ואחד דברים. והוא כרגיל בשוק מכל דבר שאני מספרת. לאחרונה מערכת היחסים ביננו נראית כך, הוא רוצה לשמוע רכילויות ממקום העבודה המשותף שלנו ובעיקר מהבוס, ואני רוצה להתלונן בפניו על מקום העבודה שלנו (וגם על הבוס).

אני אוכלת לאט את הדגיגונים המתים. הוא התלבט מה להזמין ובסוף הלך על משהו "דיאטטי" , (כי הוא הדגיש כמה וכמה פעמים שהוא בדיאטה חריפה) "שניצל בשמן עמוק". בזכות ההתלבטות שלו סיימנו לאכול בצורה מסונכרנת. לא שזה רלוונטי לסיפור אבל ניחא. אז מדוע אני מקשקשת כאן? כי פריזמה חושב שאני אישה מושלמת למעט זה שאני פטפטנית ועקשנית. אה, גם "מתלבשת חושפני מדי. כמו תל אביבית".

בעוד אני מלינה על תקרית לא נעימה עם אחד העובדים ויפתח אדון פריזמה את פיו ויאמר : "בואי נודה על האמת נורמה. גם את לא טיפוס קל".

דממה. איזה טעות גבר-גבר. אתה לא יודע שלא מעצבנים אישה בנידה??

"מה זאת אומרת 'לא טיפוס קל'?? ותחשוב טוב, טוב לפני שאתה עונה", אמרתי.

פריזמה מהסס. סליחה, הוא מכחיל ומאדים בו זמנית. "אה...את יודעת, את אישה דעתנית, לא אומרת ישר כן. תמיד מתווכחת על כל דבר".

"כי פעם אחת התווכחתי עם הבוס? נו, אז מה בעייתי בזה? חוץ מזה סליחה? אני טיפוס מאד נוח, נעים, מפונק, מתכרבל, מלא שמחת חיים וכייפי!!", התעקשתי בצורה משכנעת.

פריזמה ראה את מבטי ושתק. הוא קצת חייך אבל בפנים רעד מפחד. ומי, מי אמר שאני לא טיפוס קל?

W (וואטאבר)

זזתי. צ'או.....