ותלך הילדה ותרכוש עוגה אישית עם סוכריות צבעוניות ליומולדת. ותעל ויהיו אורות ונורים כפנסי מרכבות האלים. והארץ נמלאה אור גדול, מזמור וסוכרים לרוב. ותגיש הילדה מנחה ותשאל "לולא העוגה ותחצה את הארץ לשלושה ימים ואינך עוד"? ויאמר בחרון אפו כי רב "מה את נקשרת?". ותביט הילדה ארצה אל העפר שלרגליה ותחוש כמוהו. כי מעפר באת ואל עפר תשוב. ותביט הילדה מעלה חזרה אל הכוכבים שבשמיים אליהם רצתה לברוח. ותשתוק. ותדע ביום ההוא, כי הפכה פטאת.
ותחפש בליבה את חומת העיר. אך לא תמצא. ותפנה למקורות, אך תשובה אין. ותיוועץ בשליחים ובמלאכים וביונים ובניצים שבראשה. ותחייך לעצמה כי ידעה את התשובה. והתשובה ידעה אותה. כי מצלעו החמה של אדם נוצרה ואת צלעו כעת היא מחפשת.
אש ותמרות עשן
אתמול בפאב. ארבע גרציות: נורמה, אחות של נורמה, הלסבית וחברתי הטובה א'. ממש "סקס אנד דה סיטי" בגירסא הפיראטית שמופצת בהודו.
מלבד אחוות הנשים הנחוצה לנערה מדי פעם, הרי שהרעיון היה לשמח את א'. כן, עוד עלם חמודות תוצר לוואי של העיר המסריחה הזאת, התגלה כנכה רגשית. עוד אוטיסט חסר אינטיליגנציה רגשית לאוסף גברברי הבלאי השוכנים כאן חדשות לבקרים. והוא לא יודע לתת ל-א' את מה שהיא מחפשת – תשומת לב וחיזור. או בתירגום לגברים שקוראים כאן: רבאק, אחי, לא יצאתם שבוע לדייט, תקבע משהו מיוזמתך ואל תתן לה ליזום כל הזמן. אחרי הכל, גם אתה חרמן ורוצה לזיין, לא?
הינו ב'מלה' בדיזינגוף. הכל היה טוב ויפה, שתיתי קפירינייה דוחה שזכתה לכינוי קיא-פירינייה, כי היה לה טעם של קיא והיא גם נראתה ככה. באופן הזוי פגשתי את חבורת הבנים מיום שישי לפני כחודש, חבורת הזיינים הצעירה שהתבכיינה בפניי כי היא לא עוברת סלקציות מדי פעם. "נורמה?" ניגש אחד מהם ושאל אותי לשמי. "כן זו אני", עניתי. לא זיהיתי אותו. למעשה, לא היה לי שמץ של מושג מי הוא. "את זוכרת שנפגשנו אז ביום שישי באספרסו בר?".
"כן בטח, מה שלומך?", שאלתי ובראשי שאלתי מי זה לעזאזל ועל מה הוא מדבר. פתאום הגיע עוד ילדון אחד מהחבורה, מתולתל ושוקיסט ואז נזכרתי. מסתבר שהם אחלה חברה. היו צחוקים איתם ולמען האמת היה נחמד קצת לגוון מאחוות הטבעת הנשית.
ואז, אחרי שנפרדתי מהם לשלום, התחרבש לי הערב. מרוב עצבים. מסתבר שבחורות פשוט לא יכולות להיות נחמדות. סתם נחמדות ותו לא.
בין כל האחרים שניסו, התחילו איתנו שני תיירים מניו-יורק שרוצים לעשות (נא לקרוא במבטא אמריקאי) "עלייה". שניהם נראו שרירנים מנופחים כמו שחקני פוטבול גדולים. אחד מהם, מתיו ניגש לשתי חברותיי א' והלסבית (שיש לה חברה אגב) והם החלו צוחקים. אחותי הלכה זה מכבר ונותרתי לבד. הבן דוד הערס הציג לי את דייויד והתחלנו לדבר. נתתי לו טיפים לאן לצאת בתל אביב, מסעדות טובות לאכול בהן ופאבים. הוא סיפר על המקומות שאהב בארץ כמו ירושלים וחיפה. ופתאום, אחרי כמה דקות של שיחה, פונה אליי הבן דוד ימח שמו וזכרו "נו, מה הסיכויים שלו ללילה איתך?". הייתי בשוק. "סליחה? אני בסך הכל נחמדה אליו כי הוא תייר. אני יוצאת עם מישהו וממש לא בקטע".
הבן דוד זוקף גבה מחוברת שנראית שחורה ומגעילה מול הקרחת שלו "סליחה, אם את יוצאת עם מישהו אז איפה הוא?".
"זה לא עניינך", עניתי. ואז הוא פתח עליי פה "למה את מוליכה את דיוויד שולל. אמרת לו שיש לך חבר?".
"לא, לא אמרתי כי סתם דיברנו על אתרי תירות בישראל ולא הגענו לזה", עניתי. הבן דוד היה עצבני. הוא זז בחוסר נוחות של ברלה חשופית ששפכו מעליה מלח והיא גוססת. הוריד שלו במצח התנפתח. חברה של הערס פנתה אליי ואמרה "אז מה, הלילה את לבד, לא? תזרמי". רציתי לרצוח אותה.
פניתי לדייויד והסברתי לו באנגלית שהבן דוד שלו כועס עליי, כי לא אמרתי לו על התחלה שאני יוצאת עם מישהו. הוא אמר שזה בסדר, אבל אז הערס הקטן קרא לו. הערס דיבר לליבו בעצבים. דיוויד נעלם.
עכשיו שתבינו, אותו ערס ניסה להתחיל עם חברה שלי רק כמה דקות קודם עד שחברתו הכוניפה הגיעה לפאב. ובעודו מחבק את חברתו, הוא אומר לה בקול רם כדי שאשמע "אם חברה שלי היתה מתנהגת ככה הייתי מרביץ לה מכות".
זה הרס לי את הערב. "בואו נלך", אמרתי לבנות. ואכן הלכנו.
ואז חזרנו ל-א', נשארתי לישון אצלה והמשכנו לפטפט כל הלילה כמו שרק בנות יודעות.
שיחה עם ידיד
ש': "נו, אז בהפגנה חטפת מכות?"
נורמה: "לא. ממש לא. הייתי רחוקה".
ש': "יופי נורמה, שלא יהרסו לך את הגיזרה".
נורמה: "אל דאגה, מה שלא עשו הבורקסים, לא יעשו היסמניקים".
ש': "את נדירה את".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נורמה ולא ג'ין