לילות לבנים

היום פקחתי עין אחת עייפה ועצלה והסתכלתי על כוס הקפה. שתיתי רק רבע ממנה. אפילו פחות. וידעתי שאם לא אקח אותה לכיור בקרוב, החלב יחמיץ ויהיה סירחון בחדר.

שעה לפני כן דיברנו על זה שהחיים קצרים. "אז בואי לא נקצר אותם יותר", הוא אמר. וחשבתי על זה.

החיים שלי יכולים להיגמר היום. אני יכולה סתם ללכת ברחוב, יפול עליי איזה פסנתר מאיזה בניין, בדיוק על הראש. התיק שלי יתגלגל על הריצפה ויפלו ממנו ניירות, דאודורנט, ליפ גלוס וסינגל חדש שקיבלתי. אנשים יתאספו סביבי ולא יאמינו למראה עיניהם, בחורה צעירה, בשיא פריחתה, שוכבת מפרפרת בשלולית של דם. שילוב של גוון עור שמכחיל בשל שטפי הדם וזרימתו החוצה מהכלי הזה שנקרא גוף, לאדום של הכדוריות האדומות, לשחור וירוק של גופייה ולחום של נעליים. כל צבעי הקשת יהיו שם בזמן שאעשה את דרכי אל העננים. אולי גם חיוך, כי אומרים שהמוח מפריש חומרים משמחים בעת המוות כדי להקל על הטראומה.

ומה אשאיר מאחוריי? מי יבכה אותי? מי יבכה בגללי? כמה אנשים יגידו "נורמה ולא ג'ין היתה משהו מיוחד"...

ואני חושבת על כל הדברים שאני רוצה להספיק לעשות. חלקם אפילו ממש קטנים ושטותיים, אך עדיין אינם נעשים. ויש חלומות, ויש תקוות, ויש שאיפות. ויש פוסטים שהיו יכולים להיכתב, אבל הם ילקחו לנצח.

לחיות את הרגע. זה מה שצריך. לחיות את הרגע בלי לחשוב יותר מדי.

ביום שהבנתי את זה, כמעט מיידית הפסקתי להילחץ. "סה לה וי", אומרים בצרפתית. אלה החיים.

מצחיק שהגעתי לכל המחשבות האלה רק מכוס קפה ומחלב שכמעט והחמיץ.

"אישה תמיד תישאר אם יש סקס טוב. צריך משהו קיצוני ממש כדי שהיא תעזוב אם הסקס טוב לה".

כך אמר לי אתמול אורן, המורה למתמטיקה שבישר לי לפני שבועיים/שבוע כזכור, כי אני "ממש אבל ממש סקסית".

דיברנו על הנושאים החביבים על הבריות לשיחת חולין - סקס ומערכות יחסים.

"רואים שיש לך מישהו", הוא אמר. וואלה. "איך בדיוק רואים את זה?", שאלתי. "את רכה", הוא ענה והוסיף "הגוף שלך משדר שטוב לך. יש לי גם תיאוריה שלמה שקשורה לסקס שהופך את הגוף לנינוח".

"למה זה קשור לסקס? אולי אני פשוט מאד עייפה?", תהיתי. היתממתי.

"זה לא קשור לעייפות", הוא בישר לי.

אורן מצר על כך שלפני כמה שנים זרק בחורה שהיתה ממש טובה אליו. גם במיטה וגם בכלל. "אני לא הייתי שם. לא הייתי בשל להתאהב. חיפשתי משהו אחר. היום בחיים לא הייתי מוותר עליה. הייתי אדיוט", הוא הכה על חטא.

שאלתי למה הוא זרק אותה והוא ענה שמצא מישהי קצת יותר יפה ממנה וקצת יותר חכמה והעדיף אותה. "למרות שהסקס איתה היה מדהים. אני מדבר איתך ובראש רצות לי מחשבות ותמונות שאת לא מאמינה. על סקס פרוע, כאילו, סקס מטורף". טוב. הוא לא ממש נראה לי כמו רב שגל קלאסי. בכל זאת, קצת חננה, אבל הי, אם בנקמת היורמים הם זיינו, אז אולי גם אורן.

ואז הגיע התיאוריה שלו לגבי נשים שיישארו עם בן זוגן כשהסקס טוב וגברים לא בהכרח. "גברים הם דפוקים. הם לא מעריכים מה שיש להם בידיים", הוא אמר. "גבר לעולם לא יודה בזה, אבל כמו שנשים מתאהבות או נקשרות לגבר כשהסקס טוב, אז גם גברים נקשרים. אני בפעם האחרונה שהיה לי סקס טוב, התאהבתי בה לגמרי, אבל לקח לי זמן להבין שאני מאוהב בה. כשזה קרה ונפל לי האסימון, הבנתי שבעצם התאהבתי בה ממזמן".

אני הייתי בגישה קצת שונה מאורן. הסברתי לו שלדעתי, אצל נשים זה ביולוגי. אנחנו נקשרות לבחור כי הוא יכול פוטנציאלית להיות האבא של התינוק שלנו. "גם גלולה יעילה במשהו כמו 98%" אמרתי לו. והוא הסכים שאצל גברים זה אחרת. אבל המשיך להכות את עצמו על כך שזנח את הבחורה שיכלה אולי להיות היום אישתו. אבל הוא בן 35 ורווק, ולא טוב לו עם זה. נמאס לו מהבופה. אז שיימאס. גם לי נמאס מזיוני השכל שלו. אני רוצה שיניחו לי לנפשי. יש לי עומס יתר על המוח וזה מרגיש כבד.

מזל שיש לי ממתק לעיניים שמחבק אותי. כמו תרפיה...